לחן: אלדד שרים
שרו: רחלי חיים ואיציק עוקב
אֲנִי יוֹדַעַת: זֶה כְּבָר לֹא כָּל כָּךְ נָדִיר.
הַיּוֹם יֵשׁ כְּבָר הֲמוֹן זוּגוֹת מְעֹרָבִים.
כִּי יֵשׁ הֲמוֹן הִזְדַּמְּנוּיּוֹת אֵיךְ לְהַכִּיר,
וְזֶה טִבְעִי, שֶׁאֲנָשִׁים מִתְאַהֲבִים.
וְגַם אֶצְלֵנוּ זֶה הִתְחִיל בְּלִי בְּעָיוֹת:
הָלַכְנוּ יַחַד בַּכִּתָּה וּבַצָּבָא.
כֻּלָּם דִבְּרוּ אָז עַל מִזּוּג הַגָּלוּיוֹת.
אָז הִתְמַזַּגְנוּ שְׁנֵינוּ – וּבְאַהֲבָה.
פַּעַם אוּלַי הָיוּ קְשָׁיִים,
הַיּוֹם שׁוֹנֶה הַמַּצָּב.
אֲנַחְנוּ מָה שֶׁקּוֹרְאִים
“זוּג מְעֹרָב”.
כְּשֶׁסִּפַּרְנוּ לַהוֹרִים שֶׁאוֹ־טוֹ־טוֹ,
אָמַר אָבִיו: “אֲנְ’לֹא הֵעַזְתִּי, בְּגִילְךָ.”
אִמִּי אָמְרָה: “מַזָּל שֶׁסַּבָּא כְּבָר לֹא פֹּה.”
אִמּוֹ אָמְרָה דְּבַר־מָה בְּיִידִישׁ וְחִיְּכָה.
הַחֲבֵרִים אָמְרוּ: "מָה הוּא תָּפַס, מַמְזֵר!
אוֹמְרִים שֶׁהֵן נוֹרָא טוֹבוֹת בְּ… לְבַשֵּׁל!"
הַחֲבֵרוֹת אָמְרוּ בִּצְחוֹק: "הוּא קְצָת חִוֵּר,
אַךְ יִסְתַּדְּרוּ. לוֹקֵחַ זְמַן לְהִתְרַגֵּל."
פַּעַם אוּלַי הָיוּ קְשָׁיִים…
אַל תְּחַכּוּ לְהַפְתָּעוֹת, כִּי זֶהוּ זֶה.
קְצָת לֹא נָעִים, אֲבָל הַכֹּל… אֶה… מִסְתַּדֵּר.
גַּם הַהוֹרִים מְיֻדָּדִים. נוּ, טוֹב, קוֹרֶה.
יֵשׁ בְּעָיוֹת, אֲבָל כְּמוֹ לְכָל זוּג אַחֵר.
סְלִיחָה שֶׁזֶּה נִשְׁמָע אָפֹר וּמְאַכְזֵב.
אֵין שׁוּם סִפּוּר. יֵשׁ בַּת קְטַנָּה וּשְׁנֵי בָּנִים.
כֵּן, לִפְעָמִים קוֹרֶה שֶׁזּוּג סְתָם מִתְאַהֵב,
וְשֶׁנֶּחְמָד לוֹ יַחַד גַּם אַחֲרֵי שָׁנִים.
סְלִיחָה, אוּלַי זֶה קְצָת לֹא נָעִים,
אַךְ אֶצְלֵנוּ כָּזֶה הַמַּצָּב:
אֲנַחְנוּ מָה שֶׁקּוֹרְאִים
“זוּג מְאֹהָב”.