לחן: אלדד שרים

שרו: רחלי חיים ואיציק עוקב

– סַבָּא שֶׁלִּי, עָלָיו הַשָּׁלוֹם,

הָיָה גֶּבֶר יָפֶה,

עִם זָקָן שָׁחֹר וְעֵינַיִם בּוֹרְקוֹת.

בְּצַנְעָא הָיָה מְלַמֵּד תִּינוֹקוֹת.

חֲמִשָּׁה יְלָדִים עַל סֵפֶר אֶחָד.

קוֹרְאִים יָשָׁר, וְהָפוּךְ, וּמִן הַצַּד.

וְכָאן אֲבָנִים גְּדוֹלוֹת הוּא סִתֵּת,

וְדִקְלֵם תָּנָ“ךְ בְּעַיִ”ן וְחֵי"ת.

אֶת כֻּלּוֹ יָדַע בְּעַל־פֶּה. בֶּאֱמֶת.

סַבָּא שֶׁלִּי.

וַאֲנִי?

מֵאָז הַבַּר־מִצְוָה לֹא הִתְפַּלַּלְתִּי,

וּבַתָּנָ"ךְ אַנְ’־לֹא־כָּל־כָּךְ־שׁוֹלֵט.

הַיְּלָדִים בַּכִּתָּה צָחֲקוּ. אָז נִגְמַלְתִּי

מִן הַכִּפָּה וּמִן הָעַיִ“ן וְהַחֵי”ת.

אֲנִי עַכְשָׁו מַצְלִיחַ וּמְסֻדָּר. אֲבָל

בְּתוֹךְ לִבִּי אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁחֲבָל…

כִּי אֲנִי

"תֵּימָנִי

מְקֻלְקָל".

– סָבְתָא שֶׁלִּי, שֶׁתִּהְיֶה לִי בְּרִיאָה,

עֲדַיִן אִשָּׁה יָפָה.

הִיא גָּרָה לְבַד, עַל הַגַּג, בַּשְּׁכוּנָה,

וְיוֹצֵאת בְּכָל בֹּקֶר לַשּׁוּק וְקוֹנָה,

וְסוֹחֶבֶת הַבַּיְתָה סַלִים. לְבַד.

מַזְמִינָה אֶת כֻּלָּנוּ בְּכָל שַׁבָּת.

לְבַדָּהּ מְכִינָה וּמְנַקָּה תַּ’דִּירָה

וְאֵינָהּ מוּכָנָה לְקַבֵּל שׁוּם עֶזְרָה.

יֵשׁ עֶשְׂרִים נְכָדִים, בְּלִי עַיִן הָרַע.

סָבְתָא שֶׁלִּי.

וַאֲנִי?

בְּקֹשִׁי עִם הַשְּׁנַיִם מִסְתַּדֶּרֶת.

וְהַשֵּׂעָר עַכְשָׁו חָלָק, קָצֵר.

תֵּימָנִית? מְבִינָה, אַךְ כְּבָר לֹא מְדַבֶּרֶת.

כֵּן, הָאַנְגְּלִית שֶׁלִּי שׁוֹטֶפֶת קְצָת יוֹתֵר.

וּבַשְּׂמָחוֹת, בְּלֵיל הֶ“חִנָּה”, כְּשֶׁרוֹקְדִים

אֲנִי קְצָת מִתְבַּיֶּשֶׁת… מְבֻלְבֶּלֶת…

חֲבָל…

אֲבָל…

אֲנִי "תֵּימָנִיָּה

מְקֻלְקֶלֶת".

וְלִפְעָמִים תּוֹקֵף הַגַּעְגּוּעַ

לְרֵיחַ הַסִּמְטָה בְּעֶרֶב־חַג,

לְסַבָּא הַזָּקוּף וְהַצָּנוּעַ,

אֶל הַשַּׁבָּת הַהִיא, בְּיַחַד, עַל הַגַּג.

כֻּלָּנוּ כְּבָר מְסֻדָּרִים הַיּוֹם. אֲבָל

עָמֹק בִּפְנִים יוֹדְעִים כֻּלָּנוּ שֶׁחֲבָל…

כִּי מַשֶּׁהוּ בָּנוּ

– בְּכֻלָּנוּ –

מְקֻלְקָל…