מילים: ברטולד ברכט
לחן: קורט וייל
ג’וֹהנִי חַיָּל, וְגַם גִ’ים בַּצָּבָא.
וְג’וֹרְג' הוּא סַמָּל. יֵשׁ לוֹ סֵמֶל!
אַךְ הַצָּבָא לֹא שׁוֹאֵל: “מָה שִׁמְךָ?”
הוּא פּוֹקֵד רַק: “קָדִימָה, לַקֶּטֶל!”
נִחְיֶה, אַחִים, עַל
הַתּוֹתָחִים ו…
נַמְשִׁיךְ בְּלִי סוֹף לִצְעֹד.
וְאִם לְיַד הַגְּבוּל
נִפְגֹּשׁ פִּתְאוֹם מִמּוּל
גֶּזַע רָאוּי לְרֶצַח
כִּי צֶבַע עוֹרוֹ שׁוֹנֶה קְצָת –
בַּתּוֹתָחִים אָז נַעֲשֶׂה מִמֶּנּוּ קְצִיצוֹת.
אֶת ג’וֹהָן הַקּוֹפֵא רַק הַוִּיסְקִי חִמֵּם.
לְגִ’ים הַשְּׂמִיכוֹת לֹא הִסְפִּיקוּ.
וְגוֹרְגִ’י רָעַד וְאָמַר לִשְׁנֵיהֶם:
“קַר לָכֶם? אָז לַחְפֹּר הַעֲמִיקוּ!”
נִחְיֶה אַחִים, עַל
הַתּוֹתָחִים ו…
נַמְשִׁיךְ בְּלִי סוֹף לִצְעֹד.
ג’וֹהנִי נָפַל. וְגַם גִ’ימִי כְּבָר מֵת.
וְג’וֹרְג' הַסַּמָּל? הוּא כְּבָר פֶּגֶר.
אַךְ דַּם הַצְּעִירִים עוֹד אָדֹם, כְּמוֹ תָּמִיד.
וּבָרְחוֹב שׁוּב קוֹרְאִים: “אֶל הַדֶּגֶל!”
נִחְיֶה אַחִים, עַל
הַתּוֹתָחִים ו…
נַמְשִׁיךְ בְּלִי סוֹף לִצְעֹד.
כמה חודשים אחרי שתירגמתי את “גבירתי הנאווה” ו“קומדיה של טעויות” (1964), ואני סטודנט בלוס אנג’לס וגר בעיר סנטה מוניקה שבמערבהּ, נתבקשתי לתרגם את האנתולוגיה “ברכט על ברכט”, שמחבר כל קטעיה גר כמה שנים בסנטה מוניקה (עד שנמלט מארה"ב, מהוועדה של הסנטור מק’קארתי). תירגמתי אז יותר משלושים ממיטב הפזמונים, השירים והמערכונים שכתב ברכט. אחרי שנים חזרתי אל יצירותיו בכתיבת המופע “ההנאות הקטנות של החיים” (שהופיעו בו בני אמדורסקי, מירי אלוני ויוסי פולק). שיריו האנטי-מלחמתיים של ברכט דיברו אל לבי עוד כשכתבתי את הפזמונים לנוסח העברי של מחזהו, “שוויק במלחמת העולם השנייה” (שהוצג בתיאטרון “האוהל”, 1962), והם אקטואליים עד-אימה גם כיום.