לחן: אלכס כגן מילים: ברוח ברטולד ברכט

(“ההנאות הקטנות של החיים”, 1974)

אִם מַשֶּׁהוּ רָקוּב בְּקִיר הַבַּיִת,

אָז יֵשׁ לִפְעֹל מִיָּד כְּנֶגֶד זֶה.

אִם בַּקִּירוֹת נוֹצְרוּ סְדָקִים בֵּינְתַיִם,

אָסוּר, אָסוּר, שֶׁאִישׁ אוֹתָם יִרְאֶה.

אִם בַּתִּקְרָה נוֹצְרוּ כְּתָמִים שֶׁל מַיִם,

אִם הָעַמּוּד הַמֶּרְכָּזִי רוֹעֵד,

בִּמְקוֹם שֶׁנַּעֲרֹךְ פֹּה בֶּדֶק בַּיִת –

צָרִיךְ רַק לְטַיֵּחַ וּלְסַיֵּד.

כֵּן, מָה נָחוּץ – רַק סִיד. רַק סִיד לָבָן, טָרִי,

לִפְנֵי שֶׁיִּתְמוֹטֵט כָּל דִּיר הַחֲזִירִים.

כָּךְ נְסַיֵּד הַכֹּל, וּבְעֶזְרַת הַסִּיד

יִדְפֹּק הַכֹּל שֵׁנִית, יִדְפֹּק כְּמוֹ תָּמִיד.

הִנֵּה הַסִּיד – רַק אַל תָּקִימוּ רַעַשׁ.

תְּנוּ תַּ’מִּבְרֶשֶׁת, לַמְּלָאכָה נִגַּשׁ.

בִּזְכוּת הַסִּיד כְּמוֹ חֲדָשִׁים אֲנַחְנוּ,

בִּזְכוּת הַסִּיד נַתְחִיל עִדָּן חָדָשׁ.

כִּי מָה נָחוּץ – רַק סִיד. כֵּן, סִיד לָבָן, טָרִי,

לִפְנֵי שֶׁיִּתְמוֹטֵט כָּל דִּיר הַחֲזִירִים.

הַבִּיטוּ בַּבִּנְיָן – אָח, כַּמָּה הוּא נֶחְמָד.

אוּלַי כֻּלּוֹ רָקוּב, אֲבָל הוּא מְסֻיָּד.