לחן: הנס אייזלר

שר: אריק לביא (“ברכט על ברכט”, 1965)

לִפְנֵי שָׁנִים, בְּבֹקֶר סְתָו שֶׁל תְּכֵלֶת,

בְּצֵל שְׁזִיף לִשְׂפַת נָהָר שָׁלֵו,

אֲהוּבָתִי, דּוֹמֶמֶת וְחִוֶּרֶת,

בִּזְרוֹעוֹתַי אִמַּצְתִּי, לֵב-אֶל-לֵב.

וּמֵעָלֵינוּ שָׁט לוֹ בָּרָקִיעַ

עָנָן קָטָן, כִּדְמוּת מִפְרָשׂ בַּיָּם.

הִבַּטְנוּ בּוֹ, וְחֶרֶשׁ נְשַׁקְתִּיהָ.

וּכְשֶׁהִבַּטְנוּ שׁוּב – הוּא נֶעֱלַם.

מֵאָז חָלְפוּ יָמִים רַבִּים שֶׁל תְּכֵלֶת,

חָלְפוּ וְשָׁטוּ כְּאוֹתוֹ עָנָן.

עֵץ הַשְּׁזִיף נִגְדַּע כְּבָר וְאֵינֶנּוּ.

וַדַּאי תִּשְׁאַל: “אֲהוּבָתִי – הֵיכָן?”

כֵּן, הִיא הָיְתָה יָפָה, כְּשֶׁאֲהַבְתִּיהָ,

אַךְ אֶת פָּנֶיהָ כְּבָר אֵינִי זוֹכֵר.

וְרַק אֶת זֹאת אֶזְכֹּר: שֶׁנְּשַׁקְתִּיהָ,

אַחַת וּשְׁתַּיִם, וְאוּלַי יוֹתֵר.

גַּם הַנְּשִׁיקָה מִזְּמַן הָיְתָה נִשְׁכַּחַת,

לוּלֵא אוֹתוֹ עָנָן צָחוֹר וְקַל

אֲשֶׁר לִבְלֵב לְרֶגַע מוּל עֵינֵינוּ

וְנֶעֱלַם אֵי-שָׁם, הַרְחֵק מֵעַל.

הַשְּׁזִיפִים חָזְרוּ, וַדַּאי, לִפְרֹחַ,

אֲהוּבָתִי כְּבָר סָבְתָא, בְּלִי סָפֵק.

אֲבָל לָנֶצַח לֹא אוּכַל לִשְׁכֹּחַ

עָנָן קָטָן, שֶׁשָּׁט הַרְחֵק-הַרְחֵק…