לחן: הנס אייזלר
שר: אריק לביא (“ברכט על ברכט”, 1965)
לִפְנֵי שָׁנִים, בְּבֹקֶר סְתָו שֶׁל תְּכֵלֶת,
בְּצֵל שְׁזִיף לִשְׂפַת נָהָר שָׁלֵו,
אֲהוּבָתִי, דּוֹמֶמֶת וְחִוֶּרֶת,
בִּזְרוֹעוֹתַי אִמַּצְתִּי, לֵב-אֶל-לֵב.
וּמֵעָלֵינוּ שָׁט לוֹ בָּרָקִיעַ
עָנָן קָטָן, כִּדְמוּת מִפְרָשׂ בַּיָּם.
הִבַּטְנוּ בּוֹ, וְחֶרֶשׁ נְשַׁקְתִּיהָ.
וּכְשֶׁהִבַּטְנוּ שׁוּב – הוּא נֶעֱלַם.
מֵאָז חָלְפוּ יָמִים רַבִּים שֶׁל תְּכֵלֶת,
חָלְפוּ וְשָׁטוּ כְּאוֹתוֹ עָנָן.
עֵץ הַשְּׁזִיף נִגְדַּע כְּבָר וְאֵינֶנּוּ.
וַדַּאי תִּשְׁאַל: “אֲהוּבָתִי – הֵיכָן?”
כֵּן, הִיא הָיְתָה יָפָה, כְּשֶׁאֲהַבְתִּיהָ,
אַךְ אֶת פָּנֶיהָ כְּבָר אֵינִי זוֹכֵר.
וְרַק אֶת זֹאת אֶזְכֹּר: שֶׁנְּשַׁקְתִּיהָ,
אַחַת וּשְׁתַּיִם, וְאוּלַי יוֹתֵר.
גַּם הַנְּשִׁיקָה מִזְּמַן הָיְתָה נִשְׁכַּחַת,
לוּלֵא אוֹתוֹ עָנָן צָחוֹר וְקַל
אֲשֶׁר לִבְלֵב לְרֶגַע מוּל עֵינֵינוּ
וְנֶעֱלַם אֵי-שָׁם, הַרְחֵק מֵעַל.
הַשְּׁזִיפִים חָזְרוּ, וַדַּאי, לִפְרֹחַ,
אֲהוּבָתִי כְּבָר סָבְתָא, בְּלִי סָפֵק.
אֲבָל לָנֶצַח לֹא אוּכַל לִשְׁכֹּחַ
עָנָן קָטָן, שֶׁשָּׁט הַרְחֵק-הַרְחֵק…