מִי יוֹם וָלֵיל

נוֹשֵׂא מַשָּׂא עַל שֶׁכֶם?

מִי דּוֹאֵג לְלֶחֶם?

מִי אוֹמֵר תְּפִלָּה?

וּלְמִי הַזְּכוּת,

כְּרֹאשׁ הַמִּשְׁפָּחָה,

לִהְיוֹת פּוֹסֵק אַחֲרוֹן בַּכֹּל?

הָאַבָּא! הָאַבָּא! מָסֹרֶת…

מִי צְרִיכָה לִשְׁמֹר עַל בַּיִת יְהוּדִי

נָקִי, וְגַם

כָּשֵׁר וְחַם?

וְלִדְאֹג לְאַבָּא, שֶׁיִּהְיֶה לוֹ פְּנַאי

לִקְרֹא מְעַט בַּסֵּפֶר הַקָּדוֹשׁ?

הָאִמָּא, הָאִמָּא! מָסֹרֶת…

בְּגִיל שָׁלוֹשׁ כְּבָר “קָמָץ אָ”,

בְּגִיל חָמֵשׁ – גְּמָרָא.

אוֹמְרִים שֶׁיֵּשׁ לִי כְּבָר כַּלָּה.

הַלְוַאי יָפָה הִיא.

הַבֵּן, הַבֵּן! מָסֹרֶת…

וּמִי לָמְדָה לִתְפֹּר

וּלְהַכְשִׁיר בָּשָׂר

וְלֶאֱהֹב כָּל בַּעַל

שֶׁאַבָּא לָהּ יִבְחַר?

הַבַּת, הַבַּת! מָסֹרֶת…

כנר על הגג    🔗

מילים: שלדון הרניק לחנים: ג’רי בוק

רוב מחזות הזמר האמריקנים הגדולים נכתבו בידי יהודים, בני מהגרים ממזרח אירופה, שחלקם גדלו בילדותם בדרום מנהטן על הצגות של אופרטות ביידיש. במשך יותר משבעים שנה אחרי שהגיעו הוריהם ל“ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות” העדיפו היוצרים האלה לכתוב מחזות זמר על חיי השחורים בדרום, על אוקלהומה, סיאם, האוקיינוס השקט או לונדון. רק בשנת 1964 העזו לראשונה לכתוב מחזמר על נושא יהודי – “כנר על הגג”, לפי “טוביה החולב” של שלום עליכם. דומני שהייתי בין אלפיים או שלושת אלפים הצופים הראשונים שראו את ההצגה – וזאת בוושינגטון, כחודשיים לפני שהגיעה לברודוויי. הרשימה הנלהבת שפירסמתי אז עליה בעיתון ישראלי היתה, כנראה, הכתבה הראשונה על ההצגה, שהופיעה בשפה כלשהי. מאז 1966 הוצג המחזה בתרגומי שלוש פעמים בארץ, ועדיין הוא ממשיך לרגש ולשעשע. יש, כנראה, משהו אוניברסלי בטוביה, שהפך את ההצגה להצלחה אפילו ביפן.