שירם של טוביה וגולדה בחתונת בתם
טוֹבִיָּה: הַזֹּאת אוֹתָהּ יַלְדָּה קְטַנְטֹנֶת?
הַזֶּה אוֹתוֹ יַלְדּוֹן שׁוֹבָב?
גוֹלְדָה: הַזְּמַן חוֹלֵף, וְלֹא הִרְגַּשְׁנוּ
אֵיךְ חָלַף.
טוֹבִיָּה: מָתַי הִסְפַּקְתְּ, בִּתִּי, לִצְמֹחַ?
מָתַי הִסְפַּקְתָּ, בְּנִי, לִגְדֹּל?
גוֹלְדָה: וְלִי נִדְמֶה שֶׁהֵם נוֹלְדוּ
אֶתְמוֹל.
זְרִיחָה, שְׁקִיעָה,
זְרִיחָה, שְׁקִיעָה –
יוֹם רוֹדֵף עוֹד יוֹם.
אָנוּ בִּכְלָל לֹא הִשְׁתַּנֵּינוּ;
רַק הֵם גָּדְלוּ כָּל כָּךְ פִּתְאוֹם.
זְרִיחָה, שְׁקִיעָה,
זְרִיחָה, שְׁקִיעָה,
חוֹלְפוֹת הָעוֹנוֹת.
קַיִץ, אָבִיב וּסְתָו וָחֹרֶף –
יַחַד, בְּאֹשֶׁר וּדְמָעוֹת.
טוֹבִיָּה: אֵילוּ עֵצוֹת אוּכַל לָתֵת לָהּ?
אֵיךְ הוּא יֵדַע מָה לַעֲשׂוֹת?
גוֹלְדָה: גַּם בְּלִי עֵצוֹת הֵם יִסְתַּדְּרוּ כְּבָר
זֶה עִם זֹאת.
הוֹדִיל: הֵם זוֹהֲרִים שְׁנֵיהֶם מֵאֹשֶׁר.
פֶּרְצִ’יק: הֵם מַסְמִיקִים מֵרֹב בּוּשָׁה.
הוֹדִיל: וּבְקָרוֹב אוּלַי אֶצְלֵנוּ?
פֶּרְצִ’יק: שָׁה!
זְרִיחָה, שְׁקִיעָה,
זְרִיחָה, שְׁקִיעָה,
הַשָּׁנִים חוֹלְפוֹת.
יוֹם אַחַר יוֹם, וְחֹדֶשׁ חֹדֶשׁ.
יַחַד, בְּאֹשֶׁר וּדְמָעוֹת.