(בנות טוביה על ינטה השדכנית)

יֶנְטֶה, הוֹ, יֶנְטֶה,

מִצְאִי לִי בֶּן זוּג.

שַׁדְּכִי לִי שִׁדּוּךְ.

זַוְּגִי לִי זִוּוּג.

יֶנְטֶה, הוֹ, יֶנְטֶה,

בָּא כְּבָר הַזְּמַן.

מִצְאִי לִי סוֹף-סוֹף חָתָן!

יֶנְטֶה, הוֹ, יֶנְטֶה,

מָתַי כְּבָר אֵלֵךְ

אֶל הַחֻפָּה

עִם הָאַבְרֵךְ?

עֶלֶם חִוֵּר, הָרוֹעֵד בַּפִּנָּה.

פָּשׁוּט מְעוֹרֵר קִנְאָה!

אַבָּא רוֹצֶה רַק עוֹד רָשִׁ"י,

וְאִמָּא רַק בְּרוֹטְשִׁילְד תִּרְצֶה.

אֲנִי, לִי כְּלָל לֹא אִכְפַּת אִם

הוּא בּוּר, אוֹ קַבְּצָן –

רַק שֶׁכְּבָר יִהְיֶה!

יֶנְטֶה, הוֹ, יֶנְטֶה,

מִצְאי לִי בֶּן-זוּג.

שַׁדְּכִי לִי שִׁדּוּךְ.

זַוְּגִי לִי זִוּוּג.

דַּי, כְּבָר נִמְאַס לִי לִישֹׁן לְבַדִּי.

רוֹצָה מִישֶׁהוּ

עַל יָדִי.

כשראיתי את “כנר על הגג” לראשונה עדיין היתה ינטה, השדכנית, אמורה לצאת עם טוביה ומשפחתו לארצות הברית לאחר גירושם מהעיירה. בשיחתי עם המחברים ועם כוכב ההצגה מאחורי הקלעים בוושינגטון הבעתי בפניהם את תמיהתי על כך שטוביה שלהם (בניגוד לטוביה של שלום עליכם) אינו מזכיר במהלך כל ההצגה אפילו פעם אחת את ירושלים, או ארץ ישראל, וגם שם העיירה שממנה גורש אינו נזכר בהצגה. יומיים אחרי כן הופיע בהצגה השם אנטבקה, וינטה השדכנית התחילה להצהיר מדי ערב שהיא יוצאת לירושלים (“שמעתי שחסרות ינטה’ס בירושלים. אז החלטתי לנסוע לשם”).