(שירו של מוטל החייט אחרי שיחתו עם טוביה)

כְּמוֹ שֶׁשִּׁמְשׁוֹן נִלְחַם בְּעֹז עִם הָאֲרִי

עַד שֶׁשִּׁסַּע אֶת כָּל קְרָבָיו –

כָּךְ גַּם אֲנִי הִנֵּה נִלְחַמְתִּי עִם אָבִיךְ

וְשִׁסַּעְתִּי אֶת דְּבָרָיו.

כְּמוֹ יְהוֹשֻׁעַ, שֶׁסָּבַב אֶת יְרִיחוֹ,

הוּא וְאִתּוֹ כָּל צִבְאוֹתָיו –

כָּךְ אֶת אָבִיךְ הַיּוֹם סוֹבַבְתִּי כֹּה וָכֹה,

עַד נָפְלוּ כָּל חוֹמוֹתָיו.

חָזַר הַקְּרָב דָּוִד-גָּלְיַת!

אָח, אֵיזֶה נֵס הָיָה!

וּמִי נִצַח בּוֹ? הַחַיָּט!

כֵּן, נֵס גָּדוֹל הָיָה פֹּה.

כֵּן, נִסִּים רַבִּים כְּבָר בָּעוֹלָם קָרוּ;

אַךְ יֵשׁ עוֹד נֵס גָּדוֹל מִכֹּל, וְהוּא

שֶׁמִּגּוּשׁ עָפָר עָלוּב וְתָם

שׁוּב יָצַר הָאֵל

אָדָם!

כְּמוֹ מָרְדְּכַי, שָׁם בְּפָרָס אוֹ בְּמָדַי,

כֵּן, מָרְדְּכַי הַיְּהוּדִי –

כָּךְ גַּם הַיּוֹם גָּבַר פֹּה מוֹטְל-מָרְדְּכַי

עַל הָמָן הָאַגָּדִי.

וּכְמוֹ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן

– אָח, אֵיזֶה נֵס הָיָה! –

הִנֵּה רִכַּכְתִּי לֵב פַּרְעֹה.

כֵּן, נֵס גָּדוֹל הָיָה פֹּה!

כֵּן, נִסִּים גְּדוֹלִים פֹּה, בָּעוֹלָם, קָרוּ;

אַךְ יֵשׁ עוֹד נֵס גָּדוֹל מִכֹּל, וְהוּא

שֶׁפִּתְאוֹם חַיָּט עָלוּב כְּמוֹתִי

הָפַךְ

לְגֶבֶר

אֲמִתִּי.