לחן: אנדריי לויד-ובר

מתוך המחזמר “קאטס” (מילים: טרוור נאן)

שרה: רבקה רז במופע-מחווה עם תלמידי בית צבי (2008)

לַיְלָה.

הַלְּבָנָה מְהֻרְהֶרֶת…

שָׁכְחָה אוֹ זוֹכֶרֶת?

רַק הָרוּחַ שׁוֹרֵק.

בַּשַּׁלֶּכֶת,

עָלִים

בּוֹלְעִים

אֶת קוֹל צְעָדַי,

וְהָרְחוֹב –

שׁוֹתֵק

וְרֵיק.

חֶרֶשׁ

לְבַדִּי שׁוּב פּוֹסַעַת,

וְחוֹלֶמֶת עַל פַּעַם –

הַשָּׁנִים הַטּוֹבוֹת.

וְזוֹכֶרֶת:

הָיִיתִי מְאֻשֶּׁרֶת

כָּל כָּךְ.

מָה נוֹתַר לִי?

זִכְרוֹנוֹת.

מְהַבְהֵב לִי

כָּל פָּנָס,

לוֹחֵשׁ לִי: “שׁוּב אַתְּ שׁוֹכַחַת.”

כִּי בַּחֹשֶׁךְ

זִכְרוֹנוֹת הֵם אֹשֶׁר;

אַךְ מָה עוֹשִׂים עִם שַׁחַר?

שֶׁמֶשׁ

אַכְזָרִית וְנוֹקֶמֶת,

אַתְּ חוֹשֶׂפֶת כָּל קֶמֶט

בְּאוֹרֵךְ הַמְּחֻצָּף.

כִּי עִם שַׁחַר

גַּם לַיְלָה זֶה הוֹפֵךְ זִכָּרוֹן.

בִּמְקוֹמוֹ בָּא

יוֹם נוֹסָף.

אוֹר בָּהִיר

שֶׁל יוֹם צָעִיר –

הַבֵּט, רֹאשִׁי עוֹד לְמַעְלָה!

פָּנָס דּוֹעֵךְ

רוֹמֵז:

חָלַף עוֹד לַיְלָה.

אֲנִי פּוֹסַעַת הָלְאָה.

גַּע בִּי!

אַל תַּשְׁאִיר אוֹתִי כָּכָה,

מִתְרַפֶּקֶת נִשְׁכַּחַת

עַל אֶתְמוֹל שְׁטוּף חַמָּה.

אִם תִּגַּע בִּי,

תָּבִין אָז מַהוּ אֹשֶׁר מַמָּשׁ.

כִּי

עוֹלֶה כְּבָר

יוֹם

חָדָשׁ.