שיר עם צרפתי: הושר במופע “החייט ואשת הסנדלר” (1973)
אֶל מַסְּעֵי-הַצְּלָב
יָצָא אַבִּיר נוֹדָע.
כֵּיצַד יַשְׁגִּיחַ עָל
אִשְׁתּוֹ הַחֲמוּדָה?
- הֵידָד, יֵשׁ לִי פִּתְרוֹן
צָנוּעַ וּפָשׁוּט –
אֶנְעַל אוֹתָהֹ הֵיטֵב
בַּחֲגוֹרַת-צְנִיעוּת!
וְכָךְ בְּנִצָּחוֹן
עָזַב אֶת הַמִּבְצָר.
מִתַּחַת לַשִּׁרְיוֹן –
מַפְתֵּחַ הָאוֹצָר.
וְהָאִשָּׁה נוֹתְרָה
בְּעֶצֶב עַד בְּלִי גְבוּל:
הַפְּרִי בָּשֵׁל מִזְּמַן,
אֲבָל הַגַּן נָעוּל!
אַךְ פַּעַם לַחֻרְשָׁה
יָצְאָה לְהִתְבּוֹדֵד.
לְפֶתַע שָׁם פָּגְשָׁה
בִּמְשׁוֹרֵר נוֹדֵד.
- שִׁירֶיךָ מַקְסִימִים,
אָמְרָה הִיא בִּצְנִיעוּת.
אַךְ בּוֹא נִרְאֶה מָה כּוֹחֲךָ
בְּ… מַסְגֵּרוּת!
יָפָה הָיְתָה כָּל כָּךְ,
וְהוּא בֶּן-חַיִל – קְלִיק!
כֵּן, סוֹף-כָּל-סוֹף נִפְתַּח
הַשַּׁעַר לַצַּדִּיק!
שָׁלוֹשׁ שָׁנִים עָבְרוּ
בְּגִיל וְתַפְנוּקִים…
לְפֶתַע – קוֹל תֻּפִּים
נִשְׁמַע מִמֶּרְחַקִּים.
- עֲזֹר נָא לִי, יַקִּיר!
קָרְאָה הִיא בִּמְבוּכָה,
- כֵּיצַד עַכְשָׁו אַסְתִּיר
בִּטְנִי הַנְּפוּחָה?
- הַדְּקִי אֶת הַמָּחוֹךְ,
וְהֶחָזֶה – אֶל-עָל!
וּבְעֶזְרַת הָאֵל
הוּא לֹא יַבְחִין בִּכְלָל!
אַךְ הָאַבִּיר הִבְחִין,
וַחֲמָתוֹ רָתְחָה.
- הוֹ, יַקִּירִי, הָבֵן,
הַיֶּלֶד הוּא שֶׁלְּךָ!
לִפְנֵי צֵאתְךָ לַקְּרָב…
אָז לָמָּה רַק כָּעֵת?
שָׁלוֹשׁ שָׁנִים חִכָּה
כִּי לֹא יָכוֹל לָצֵאת!
- הוּרְרָא, הוּרְרָא, אִשְׁתִּי!
הִנֵּה מִיָּד אֶפְתַּח,
וְאֶת יַלְדִּי אוֹצִיא
מִכֶּלֶא מְמֻשָּׁךְ!
מוּסַר הַשְׂכֵּל בָּהִיר
לְכָל הָאוֹהֲבִים:
לְכָל מְשׁוֹרֵר צָעִיר
מַפְתֵּחַ גַּנָּבִים!