מילים ולחן: ז’ורז' בראסנס

שרה: יעל שרז במועדון “השעות הקטנות” בצפת (1961)

יֵשׁ כָּאֵלֶּה הָאוֹמְרִים כִּי כָּל הַסַּפְסָלִים שֶׁעַל הַמִּדְרָכוֹת

נוֹעֲדוּ לְבַטְלָנִים וּלְנָשִׁים זְקֵנוֹת;

אַךְ תַּכְלִית הַסַּפְסָלִים הַיְּרֻקִּים, לְדַעְתֵּנוּ לְפָחוֹת,

הִיא לְעוֹדֵד אֶת כָּל הָאֲהָבוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת.

הָאוֹהֲבִים הַמִּתְנַשְּׁקִים בְּשֶׁקֶט עַל הַסַּפְסָל, הַסַּפְסָל,

וּמְצַפְצְפִים עַל מַבְּטֵי הָעוֹבְרִים בַּדֶּרֶךְ.

הָאוֹהֲבִים הַמִּתְנַשְּׁקִים בְּשֶׁקֶט עַל הַסַּפְסָל, הַסַּפְסָל,

וּמְצַיְצִים בְּקוֹל חָמוּד כָּל כָּךְ

“אֲנִי אוֹהֵב, אוֹהֵב אוֹתָךּ.”

מַחְזִיקִים הֵם בִּידֵיהֶם אֶת הַמָּחָר, וְהוּא תָּכֹל כְּמוֹ הַנְּיָר,

עַל קִירוֹת הַחֶדֶר בּוֹ יֵלְכוּ תָּמִיד לִישֹׁן.

הֵם רוֹאִים כְּבָר אֶת עַצְמָם,

אֵיךְ הִיא עִם הַסְּרִיגָה וְהוּא עִם הַסִּיגָר

מִתְוַכְּחִים אֵיךְ יִקְרְאוּ לַיֶּלֶד הָרִאשׁוֹן.

הָאוֹהֲבִים הַמִּתְנַשְּׁקִים בְּשֶׁקֶט עַל הַסַּפְסָל…

בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה – הָאָב, הָאֵם, הַבֵּן, הַבַּת, הָרוּחַ הַקְּדוֹשָׁה –

מְשַׁלְּחִים בָּרְחוֹב חִצִּים שֶׁל רַעַל לְעֶבְרָם;

אַךְ בְּסֵתֶר לְבָבָם הָיוּ גַּם הֵם רוֹצִים לָשֶׁבֶת בְּלִי בּוּשָׁה

וּלְדַמּוֹת שֶׁאִישׁ עוֹד לֹא עָשָׂה אֶת זֶה כְּמוֹתָם.

חֳדָשִׁים עוֹד יַחְלְפוּ, וַחֲלוֹמוֹת הָאֵשׁ יִהְיוּ לְרֶמֶץ קַל.

עַל שְׁמֵיהֶם יָעִיב עָנָן כָּבֵד וּמְגֻשָּׁם.

אָז יֵדְעוּ הֵיטֵב, יֵדְעוּ בְּלֵב עָצֵב, כִּי כָּאן, עַל הַסַּפְסָל,

“סִפְסְלוּ” בְּצַוְתָּא אֶת מֵיטַב אַהֲבָתָם.

הָאוֹהֲבִים הַמִּתְנַשְּׁקִים בְּשֶׁקֶט עַל הַסַּפְסָל…