מילים ולחן: ז’אק ברל

שר דני ליטני במופע “עולמו של ז’אק ברל”. כן שרו קורין אלאל (1979) ושרית וינו-אלעד (2008)

בַּנָּמֵל בְּאַמְסְטֶרְדָם

מַלָּחִים מְזַמְּרִים

חֲלוֹמוֹת נִחָרִים

שֶׁרֵיחָם רֵיחַ יָם.

בַּנָּמֵל בְּאַמְסְטֶרְדָם

יֵשׁ מַלָּח הַנִּרְדָּם

וּמוּלוֹ הַתְּרָנִים

מִתְיַפְּחִים בִּשְׁנָתָם.

בַּנָּמֵל בְּאַמְסְטֶרְדָם

יֵשׁ מַלָּח, הַגּוֹסֵס

בְּתוֹךְ בֹּץ שֶׁתּוֹסֵס

רֵיחַ בִּירָה וְדָם.

בַּנָּמֵל בְּאַמְסְטֶרְדָם

יֵשׁ מַלָּח הַנּוֹלָד

בֵּין אֵדָיו הַחַמִּים

שֶׁל הַשַּׁחַר הַקָּם.

בַּנָּמֵל בְּאַמְסְטֶרְדָם

יֵשׁ מַלָּח הַמְּכַרְסֵם

רָאשֵׁיהֶם שֶׁל דָּגִים

עַל שֻׁלְחָן מְזֹהָם.

הוּא חוֹשֵׂף אֶת שִנָּיו

שֶׁרָקְבוּ טֶרֶם זְמַן –

אֶת שִׁנָּיו שֶׁטָּרְפוּ

מִפְרָשִׂים וְעָנָן.

מְכַרְסֵם בַּזָּנָב

וּבָרֹאשׁ הַמְּפֻצָּח

וְקוֹרֵא לַטַּבָּח:

“הֵי, אַתָּה, עוֹד מָנָה!”

וּלְפֶתַע הוּא קָם

וְכֻלוֹ שִׁהוּקִים,

אֶת קְרָבָיו הוּא מֵקִיא

לִתְעָלוֹת אַמְסְטֶרְדָם.

בַּנָּמֵל בְּאַמְסְטֶרְדָם

שָׁם רוֹקֵד לוֹ מַלָּח

וּבְלַהַט צוֹבֵט

לְזוֹנָה, שֶׁתִּצְרַח.

הוּא רוֹקֵד בְּגָאוֹן

בְּמִכְנָס מִזְדַּקֵּר

לְקוֹלָם הַמְּנַסֵּר

שֶׁל שְׂרִידֵי אָקוֹרְדְּיוֹן.

וּלְפֶתַע, כָּךְ סְתָם,

הוּא תּוֹפְסָהּ בִּזְרוֹעָהּ

וְאִתָּהּ נֶעֱלַּם

אֶל חֶשְׁכַת אַמְסְטֶרְדָם.

וּלְמוּל הַפָּנָס

הוּא שׁוֹלֵחַ יָדוֹ,

מְרַצְ’רֵץ בַּמִּכְנָס

וְשׁוֹלֵף אֶת כְּבוֹדוֹ.

בַּנָּמֵל בְּאַמְסְטֶרְדָם

מַלָּחִים שָׁם שׁוֹתִים.

הֵם שׁוֹתִים וְשׁוֹתִים,

הֵם שׁוֹתִים, שׁוּב שׁוֹתִים.

הֵם שׁוֹתִים לִכְבוֹדָן

שֶׁל זוֹנוֹת הָרְצִיפִים

שֶׁהַרְבֵּה אֲלָפִים

מָעֲכוּ אֶת גַּבָּן.

לִכְבוֹדָן שֶׁל פְּרוּצוֹת

הַנִּמְכָּר בִּפְרוּטוֹת,

וּמְקַנְּחִים בְּבִגְדָּם

אֶת חָטְמָם זַב הַדָּם.

וּכְשֶׁהֵם נִזְכָּרִים

בִּבְגִידַת נְשׁוֹתֵיהֶם,

אֶת הַמִּכְנָס הֵם פּוֹתְחִים

וּמַשְׁתִּינִים עֲלֵיהֶן.

בַּנָּמֵל בְּאַמְסְטֶרְדָם.

בַּנָּמֵל בְּאַמְסְטֶרְדָם.