מילים ולחן: פרנסיס למארק

שרה: להקת “זרקור” (1960)

הַתֹּף רוֹעֵם, הַתֹּף נוֹהֵם:

"הוּא בָּא!

הוּא בֶּן עֶשְׂרִים,

שׁוֹפֵעַ אַהֲבָה!"

קָצִין צָעִיר פּוֹקֵד עַל צְעָדָיו,

וְהַתַּרְמִיל חוֹבֵט בּוֹ עַל הַגַּב.

כְּשֶׁהַחַיָּל צוֹעֵד לִשְׂדֵה הַקְּרָב –

שַׁרְבִיט-מַרְשָׁל בְּתַרְמִילוֹ יִשָּׂא.

כְּשֶׁהַחַיָּל מִשְּׂדֵה הַקֶּטֶל שָׁב –

בְּתַרְמִילוֹ יֵשׁ רַק מְעַט כְּבִיסָה.

נִצְעַד כְּדֵי לָמוּת מְעַט

שָׁם בַּקֶּטֶל, שָׁם בַּקֶּטֶל.

כִּי זֶה מִין מִשְׂחָק מֻשְׁחָת

הַלּוֹעֵג לָאוֹהֲבִים.

אַךְ שׁוּב, כְּשֶׁיָּבוֹא אָבִיב,

שׁוּב הָאוֹהֲבִים

מִתְמַלְּאִים עַצְבוּת.

כִּי שׁוּב, שׁוּב הֵם נִפְרָדִים;

שׁוּב כָּאן צוֹעֲדִים

הַהוֹלְכִים לָמוּת.

תָּמִיד לַגְּבָרִים דָּרוּשׁ

שְׂדֵה הַקֶּטֶל, שְׂדֵה הַקֶּטֶל.

הוּא בָּז לַנֶּאֱהָבִים

בַּחֲצוֹצְרָה וּבְקוֹל תֻּפִּים.

כְּשֶׁהַחַיָּל יוֹצֵא לִשְׂדֵה הַקְּרָב –

רַגְלָיו דּוֹרְכוֹת עַל פֶּרַח וְעַל טַל.

כְּשֶׁהַחַיָּל מִשְּׂדֵה הַקֶּטֶל שָׁב

פָּשׁוּט מְאוֹד

הָיָה לוֹ

קְצָת

מַזָּל.