נכתב ללחן שחיבר יאיר רוזנבלום לשיר “ליל חניה” לאלתרמן (1974)

כן הלחין: נחום הימן (2011)

זֶה הַחֲלוֹם הַמְּטֹרָף וְהַפָּרוּעַ.

זֶה הַחֲלוֹם הַמְּצֻלָּק וְהָעַקְשָׁן

שֶׁהִרְחִיק לִנְדֹד, כַּגֶּשֶׁם, כְּמוֹ הָרוּחַ –

מִדּוֹר לְדוֹר, כְּשִׁיר נִגּוּן יָשָׁן־נוֹשָׁן,

נָדַד בָּאֵשׁ וּבַדְּרָכִים וּבֶעָשָׁן.

זֶה הַחֲלוֹם – חֲלוֹם נוֹאָשׁ, חֲסַר תּוֹחֶלֶת,

כְּאַשְׁלָיָה פְּרָאִית, כְּחִזָּיוֹן שֶׁל שָׁוְא.

זֶה הַחֲלוֹם אֲשֶׁר הִבְהֵב כְּמוֹ גַּחֶלֶת

וְעַם שָׁלֵם חָפַן אוֹתוֹ בֵּין כַּפּוֹתָיו,

וְהוּא אָהַב אוֹתוֹ מִכָּל חֲלוֹמוֹתָיו.

זֶה הַחֲלוֹם אֲשֶׁר נוֹלַד מוּל אֵשׁ וָהֶרֶס,

מוּל הַחוֹמָה הָעֲשֵׁנָה וְהָאוּדִים.

זֶה הַחֲלוֹם אֲשֶׁר נָטַל עִמּוֹ לַדֶּרֶךְ

עַם, הַיּוֹצֵא אֶל הַגּוֹלָה וְהַנְּדוּדִים –

חֲלוֹם יָקָר מִכָּל אוֹצְרוֹת הַיְּהוּדִים.

וְכָךְ נִשָּׂא אוֹתוֹ חֲלוֹם עֲלֵי שְׂפָתַיִם

לְכָל אָרְכּוֹ שֶׁל הַמַּסָּע הַמִּתְמַשֵּׁךְ.

גַּם בַּמַּרְתְּפִים וּבֵין גִּדְרוֹת הַתַּיִל

הוּא לֹא נִשְׁכָּח, הוּא חַי בַּנֶּדֶר הַחוֹתֵךְ,

וּבַשְּׁבוּעָה הָעַקְשָׁנִית: “אִם אֶשְׁכָּחֵךְ…”

וְכָךְ עָבַר אוֹתוֹ חֲלוֹם מִסָּב לְנֶכֶד,

וְיוֹם אֶחָד זָקַף גּוּפוֹ וְנִתְיַשֵּׁר,

וְעַם שָׁלֵם אֲשֶׁר נִקְהַל עַל הַמִּדְרֶכֶת

עָצַר פִּתְאוֹם מִלֶּכֶת,

וְהִקְשִׁיב, נִפְעָם וּמִתְנַשֵּׁם,

לַחֲלוֹמוֹ הַמִּתְגַשֵּׁם.

זֶה הַחֲלוֹם! הִנֵּה הוּא קָם, עוֹלֶה עִם שַׁחַר!

זֶהוּ הַיּוֹם אֲשֶׁר יִחַלְנוּ לוֹ שָׁנִים.

אֶת שְׁמוֹ לָחַשׁ אָבִינוּ בְּלֵילוֹת קַדַּחַת,

וּלְמַעֲנוֹ יָצְאוּ עִם עֶרֶב הַבָּנִים

לַתְּעָלוֹת, לַשַּׁיָּרוֹת, לַמְּשֻׁרְיָנִים.

זֶה הַחֲלוֹם! הִנֵּה הוּא קָם לְמוּל עֵינֵינוּ.

בּוֹ נִתְבּוֹנֵן; אַךְ לֹא נַכִּיר אוֹתוֹ פִּתְאוֹם.

לֹא כָּךְ חָלְמוּ אוֹתוֹ בַּסֵּתֶר אֲבוֹתֵינוּ.

נַבִּיט סָבִיב – מֻכֵּי שִׁגְרַת־יוֹם־יוֹם.

מָה זֶה אֵרַע לוֹ, לְאוֹתוֹ חֲלוֹם?

זֶה הַחֲלוֹם אֲשֶׁר קָרַם גִּידִים לְפֶתַע –

אֵיךְ הָפַךְ אָפֹר כָּל כָּךְ

דַּוְקָא בַּיּוֹם שֶׁבּוֹ הֻגְשַׁם?

לָמָּה בֵּין כָּל שִׂמְחוֹת הַחַג וְרַעֲשָׁן

עוֹלָה תּוּגָה צוֹרֶבֶת כְּעָשָׁן?

לְאָן חָלַף אוֹתוֹ חֲלוֹם יָפֶה, נוֹשָׁן?

לְאָן חָלַף אוֹתוֹ חֲלוֹם יָפֶה, נוֹשָׁן?