הָיִיתִי אָז תִּינֹקֶת. זֶה הָיָה עוֹד בְּתָשָ"ח,

כְּשֶׁשַּׁרְתָּ: “טוֹב יִהְיֶה. אֲנִי מַבְטִיחַ לָךְ!”

חָבַשְׁתָּ כּוֹבַע־גֶּרֶב וְחִבַּרְתָּ לִי פִּזְמוֹן.

הִבְטַחְתָּ: “זֶה יִהְיֶה הַקְּרָב הָאַחֲרוֹן!”

כְּבָר אָז הִבְטַחְתָּ לִי: "תִּרְאִי, יַלְדָּה קְטַנָּה,

שֶׁזּוֹ תִּהְיֶה הַמִּלְחָמָה הָאַחֲרוֹנָה!"

עָבְרוּ כַּמָּה שָׁנִים – וְשׁוּב חָזַרְתָּ אֶל הָאֵשׁ,

בְּמַעַרְכוֹת סִינַי וּבְמִבְצַע קָדֵשׁ.

וְשׁוּב כָּתַבְתָּ שִׁיר אֲשֶׁר הָפַך מִיָּד לָהִיט.

וְשׁוּב קָנִיתִי לִי תַּקְלִיט – וְעוֹד תַּקְלִיט.

כִּי שׁוּב הִבְטַחְתָּ לִי: "תִּרְאִי, יַלְדָּה קְטַנָּה,

שֶׁזּוֹ תִּהְיֶה הַמִּלְחָמָה הָאַחֲרוֹנָה!"

וְכָךְ הִגַּעְנוּ לְמִלְחֶמֶת שֵׁשֶׁת הַיָּמִים,

וּכְמוֹ תָּמִיד יָצָאתָ אֶל הָאֵשׁ וְהַדָּמִים.

וְשׁוּב חִבַּרְתָּ שִׁיר – כָּזֶה אוֹפְּטִימִי וְתָמִים –

אֲשֶׁר נִדְפַּס מִיָּד בְּכָל הָאַלְבּוֹמִים.

כֵּן, שׁוּב הִבְטַחְתָּ לִי: "תִּרְאִי, יַלְדָּה קְטַנָּה,

שֶׁזּוֹ תִּהְיֶה הַמִּלְחָמָה הָאַחֲרוֹנָה!"

וְכָךְ הִגַּעְנוּ לְמִלְחֶמֶת יוֹם הַכִּפּוּרִים,

וְשׁוּב מִהַרְתָּ לְחַבֵּר לִי עוֹד שִׁירִים.

וְשׁוּב אָמַרְתָּ לִי: “יַלְדָּה שֶׁלִּי קְטַנָּה”…

אֲנִי גְּדוֹלָה עַכְשָׁו – וְלֹא כָּל כָּךְ מַאֲמִינָה.

צָרִיךְ לִלְחֹם? – אָז נִלָּחֵם. אַךְ לְפָחוֹת

אוּלַי תַּפְסִיק, סוֹף־סוֹף, לָשִׁיר לִי הַבְטָחוֹת?

שיר שנכתב בעת שירותי כאיש מילואים בסיני בימי מלחמת יום הכיפורים בעקבות שירם של חיים חפר ודובי זלצר ששר יהורם גאון. נדפס בעיתון היומי המשוכפל של מרחב שלמה, “שרביט המרש”ל", שאותו ערכתי.