נדפס ב“ידיעות אחרונות”

בימי האינתיפאדה הראשונה (1989)

כָּל עֶרֶב,

כִּמְעַט כָּל עֶרֶב,

מִתְרַגְּשִׁים הַצּוֹפִים בַּ“עֲלוּבֵי הַחַיִּים” –

שְׁלוֹשׁ מֵאוֹת אֶלֶף, אַרְבַּע מֵאוֹת אֶלֶף עַד הַיּוֹם –

לְמַרְאֵה הַנַּעַר הַקָּטָן, הַמְּטַפֵּס עַל הַבָּרִיקָדָה

וְנוֹרֶה לַמָּוֶת בִּידֵי הַחַיָּלִים.

וְעֵינַיִם רַבּוֹת מִתְמַלְּאוֹת דִּמְעָה.

אוֹתָן הָעֵינַיִם

שֶׁרִפְרְפוּ בַּבֹּקֶר עַל כּוֹתְרוֹת הָעִתּוֹנִים

מִבְּלִי לְמַצְמֵץ.