אוֹרוֹ שֶׁל זַרְקוֹר עַל שְׂדֵה־לַיְלָה זָרוּעַ,

עַל שַׁעַר נָעוּל וְגָדֵר.

עוֹמֵד וּמַכְרִיז קוֹל תַּנִּים, קוֹל פָּרוּעַ,

כִּי רַב הַיְשִׁימוֹן הַקּוֹדֵר…

כָּל רַחַשׁ, כָּל לַחַשׁ הָאֹזֶן קוֹלֶטֶת,

הָעַיִן צוֹפָה לַיָּבוֹא.

כְּכֶלֶב־נוֹטְרִים עַל אַדְמַת הַמּוֹלֶדֶת

אֲנִי עֵר וְקַשָּׁב בַּמָּבוֹא.

הַיּוֹם – לַמְּלָאכָה, וְהַלַּיְלָה – מִשְׁמֶרֶת

(לֹא לַיְלָה וָיוֹם – יְרָחִים);

נָשִׁים עַל מִצְפֶּה וּגְבָרִים בַּמַּחְפֶּרֶת,

כִּי פָּשַׁט הָאוֹיֵב בַּדְּרָכִים.

אוֹרֶבֶת, בּוֹלֶשֶׁת, עֵרָה הִיא הָעַיִן;

דָּבְקוּ הַגּוּפוֹת לָרוֹבִים.

אִם לֹא בְּגוּפֵנוּ – הָעֵזֶר מֵאַיִן?

מִנֶּגֶד – כְּפָר שֶׁל עַרְבִים.

מֵעֵבֶר הַהוּא נִשְׁלָחִים חִצֵּי־פֶשַׁע,

מֵעֵבֶר מִזֶּה צָו: “עֲצוֹר!”

אִם לֹא בְּגוּפֵנוּ – מֵאַיִן הַיֶּשַׁע

בְּיֶרַח שִׁשִּׁי לַמָּצוֹר?

אוֹרוֹ שֶׁל זַרְקוֹר עַל שְׂדֵה־לַיְלָה זָרוּעַ,

עַל שַׁעַר נָעוּל וְגָדֵר.

הַב לַהַב, הָאוֹר, בְּחֵיק־לַיְלָה פָּרוּעַ,

חֵיק־אֹפֶל שׂוֹטֵם וְקוֹדֵר!

תרצ"ו