יָמִים פּוֹנִים עַל יָדִי –
וַאֲנִי הוֹלֵךְ בַּקֶּשְׁךָ, אָבִי.
עַל אֶבֶן אָנוּחָה
בְּצִדֵּי אָרְחוֹתַי,
כָּל עוֹבֵר אֶשְׁאָלָה:
“אָנָה הָלַךְ אָבִי?”
דְּבַר-אֵל חָרֵד
הִנְּךָ לִי,
הַיּוֹקֵד דֶּרֶךְ כָּל חַיָּי.
הֵן עוֹד אֶעֱמֹד לְפָנֶיךָ,
נַעַרְךָ הַקָּטָן, הַטּוֹב,
וְיָדִי מוֹרְטָה חֶרֶשׁ
כַּפְתּוֹר מְעִילְךָ הַשָּׁחוֹר.
אֵיפֹה תִישַׁן, אָבִי?
נֶצַח מֶה חָפַצְתִּי שֶׁבֶת
עַל שְׂפָתֶךָ
לִשְׁמֹר נוּמְךָ הַחֲשָׁאִי.
יָמִים פּוֹנִים עַל יָדִי –
וַאֲנִי הוֹלֵךְ בַּקֶּשְׁךָ, אָבִי.