הֵן זְקָנְךָ הַשָּׁחוֹר,
הַמְסֻלְסָל,
רִפְרֵף עַל לֶחְיִי הַרַכָּה –
וּלְבָבִי רָקָד.
וְיָדְךָ הַשְּׂעִירָה
נָחָה דוּמָם תּוֹךְ יָדַי הַקְּטַנּוֹת,
אָבִי.
אַךְ עֵינֶיךָ הַנּוּגוֹת
אֵרֶא כָּל הַיָּמִים
עָלָי.
כָּל שְׁבִילַי בָּאִים אֵלֶיךָ, אָבִי!
מָתַי אֶסֹּךְ כָּל חַיַּי
לְרַגְלֶיךָ
כְּיַיִן זָהוּב, נוֹצֵץ?