כִּי נֵצֵא לַכָּרִים בַּקַּיִץ –
וְרָחַב לִבֵּנוּ
וְנֶעֱצַב לִמְאֹד.
מֵאַחֲרֵי יְמֵי הָעֲרָפֶל
יַעֲלוּ אֵלֵינוּ
כָּרֵי הַיַּלְדוּת הָרְחָבִים,
בָּם דְּרָכִים אֲפוּרוֹת
נִפְתָּלִים בַּשָּׂרָב
וְעוֹבְרִים לְאָט.
דְּבוֹרָה נִשְׁכָּחָה
אַף תֶּהֱמֶה בְאָזְנֵינוּ.
– אָכֵן מִהַרְנוּ לִטְבֹּעַ
בְּנִבְכֵי הַיָּמִים.
כִּי לֹא אָמַרְנוּ אֶל נַפְשֵׁנוּ:
הֵן זָקַנּוּ כְרָגַע. –