שִׁנֵּךְ הַלְּבָנָה, הָרְבוּעָה,
תִּקְעִי בְאֶצְבָּעִי –
עַד אִם הֶאְדִּימָה מִדָּמָהּ.
וְעֵינֵךְ הַשְּׁחוֹרָה,
נִשְׁמַת רֹךְ הַלַּיִל,
תִּצְלָל-נָא בְנִשְׁמָתִי
וְתֶהֱמֶה בָהּ וְתִרְקֹד
כְּיַעַר אָפֵל
תּוֹךְ חִוְרוֹן לָיִל.
אוֹ כְצִפּוֹר שְׁחוֹרָה
עַל פְּנֵי שְׁחָקִים תְּכֻלִּים.
וְעִם דִּמְדּוּמִים נוּגִים
אֶכְרַע עוֹרֵג לְפָנַיִךְ,
לְפָנַי –
וְאַתְּ חֲתוּמָה בְחַיָּי.