מִקְצֵה הַלַּיְלָה הִנְנִי תוֹעָה

וּשְׂעָרִי הַפָּרוּעַ

שׁוֹטֵף שָׁחוֹר תְּכֵלֶת כְּתָנְתִּי.

לְרֶגֶל גִּבְעָה

עַיִן טְמִירָה

לוֹחֲשָׁה כֵהָה אֶל הַלַּיְלָה.

– עַיִן זָרָה,

אִם לֹא שָׁתָה דוֹדִי

מִמֵּימָיִךְ? –

כְּכֶתֶם אָפֵל

אִלְּמָה תִרְבַּץ חֹרְשָׁה

עַל הָאֹפֶק.

אוּלַי נָחָה

נַפְשׁוֹ הַיְגֵעָה

עַל שְׁטִיחֵי צִלָּהּ?

כְּשֶׁמֶשׁ צָהֳרַיִם

לוֹהֵט בְּשָׂרִי

דֶּרֶךְ הַלָּיְלָה.

וְגִצַּי נוֹפְלִים

כַּכּוֹכָבִים

אֶל הַחֲשֵׁכָה.