פֶּתַע מֵחֲלוֹמִי אָקִיצָה,
בְּחָפְזִי אֶשְׁלַח שְׁתֵּי יָדַי
בָּאֲפֵלָה
אֵלֶיךָ, דּוֹדִי.
רֵיחַ גֵּוְךָ הֶחָמִים
עוֹד יָלִיט חֶלְקַת בְּשָׂרִי
כְּדֹק עַרְפִלֵּי מֶשִׁי.
אֵיפֹה תִדְרֹךְ עַתָּה
רַגְלְךָ הַיְגֵעָה? –
בֹּקֶר
יָצִיץ מֵאֲחוֹרֵי הַגְּבָעוֹת
כַּדּוּר שֶׁמֶשׁ אַרְגָּמָן.
עַל סַף בֵּיתִי הַשּׁוֹתֵק
כְּבָר אֵשְׁבָה בָדָד
וְדֹם אַזְהִיבָה:
“חֲלוֹם רָאִיתִי”.