אֶצְלִי הִנְּךָ יָשֵׁן, יַלְדִּי,
חֶרֶשׁ לוֹטְפָה יַד אִמֶּךָ
רַגְלֶיךָ הַוְּרֻדּוֹת,
הָעֲגֻלּוֹת.
עַל בֵּיתֵנוּ נִשְׁעָן
לַיְלָה כָבֵד –
וַאֲנִי הוֹרַדְתִּי הַוִּילָאוֹת.
כְּכוֹכָב בּוֹדֵד
יִדֹּד עַתָּה אַבָּא נוּגֶה
שָׁם בֵּין הָרָיו.
מַה-יְּבַקֵּשׁ אַבָּא נוּגֶה
שָׁם בֵּין הָרָיו?
אַף בִּתְכֵלֶת עֵינֶיךָ
הָעֲמֻקָּה
כְּבָר תִּשְׁכֹּן עֲרִיגָה גְדוֹלָה,
יַלְדִּי.
מְהֵרָה תֵלְכָה מֶנִּי –
גַם אָתָּה. –