עַתָּה אֲנִי רוֹאֶה אֶת הַיָּם,

וַאֲנִי אוֹמֵר אֵלָיו:

מַה-גָּאִיתָ מְאֹד! –

וְאֵין לְךָ דְבָרִים.

אָנוּ הַשְּׁנַיִם,

כָּכָה יָכֹלְנוּ לִחְיוֹת יַחְדָּו

אַלְפֵי שָׁנָה.

כִּי אַל לָנוּ דַבֵּר,

אַךְ יֶהֱמֶה הָאֶחָד בִּכְאֹב לוֹ

הָמוֹן נֶאְדָּרִי וּפְרָאִי,

וְאֶחָד יִנְהַם חֲרִישִׁי,

בְּאֵין דְּבָרִים –

אָנוּ הַשְּׁנַיִם.