אֱלֹהַי, הַנְּעָרוֹת הַהוֹלְכוֹת לְעֵת עֶרֶב לָשׂוּחַ

עִם כַּלְבֵיהֶן,

כִּי לֹא חֲנַנְתָּן מִזִּיוְךָ,

וַאֲשֶׁר שׁוֹכְבוֹת מִדֵּי לַיְלָה עַל מִשְׁכָּבָן

וְלֹא תְנוּמָה לְעֵינֵיהֶן —

מַה-זֹּאת עָשִׂיתָ לָהֶן?

הִנֵּה גַם לִבָּן הַתָּמִים

יְקַו כָּל הַיָּמִים לְרֶגַע שֶׁל טוֹבָה —

וְאַתָּה, אֱלֹהַי,

עַל כָּל בָּשָׂר עֵרִיתָ חַסְדֶּךָ —

וְאוֹתָן לָמָּה שָׁכַחְתָּ?

כָּל בְּרוּאֶיךָ יִבְעֲרוּ בְּעוֹלָמְךָ

לְהָבִים קְטַנִּים, בְּהִירִים,

וְהֵנָּה אַךְ עֲשֵׁנוֹת כָּל יְמֵיהֶן.

הֵן יוֹדְעוֹת מְאֹד: רֵעוֹתֵיהֶן יָפוּ מֵהֶן,

הַגְּבָרִים לֹא יֵדְעוּ רַחֵם, —

וְהִנֵּה סְפוּרִים הַיָּמִים

וְלִבָּן מָה רָפֶה,

לָכֵן יֵבְךְּ זֶה הַלֵּב מִדֵּי לַיְלָה עַל מִשְׁכָּבָן

וְלֹא דֳמִי לוֹ.

אֱלֹהַי, אֱצָל-נָא גַם עֲלֵיהֶן קֶרֶן אַחַת,

וְלוּ קֶרֶן זְעִירָה,

מִשַּׁלְהֶבֶת-זִיוְךָ הַגְּדוֹלָה —

וְתִלְהַבְנָה גַם הֵן,

וְתִיפֶינָה עֵינֵיהֶן

וּפְנֵיהֶן יִצְהָלוּ.

פְּקָד-נָא נְוֵהֶן אַךְ פַּעַם,

עוֹדָן יוֹשְׁבוֹת לְתֻמָּן וּמְחַכּוֹת,

הָבֵא גַם לָהֵנָּה מִנְחָה קְטַנָּה

— הֵן רַב לְךָ רָב! —

וִיהִי לָהֶן חָג.