שְׁוָרַי הַכְּבֵדִים שָׁאֲרוּ בַבָּיִת,

לֵילוֹת חֲלָקִים

עֲלֵיהֶם יִתְרַפְּקוּ —

חֲתוּלִים שְׁחוֹרִים, חֲשָׁאִים.

אַךְ שָׁוְא לָכֶם, אַחַי, כִּי תְחַכּוּ!

נְעָלַי נָשַׁלְתִּי —

הֵן רָפָא לְרַגְלַי הַדָּווֹת

וְלִבִּי לֹא יִפֶן לַיָּיִן.

עֵירֹם וּלְנַפְשָׁהּ

רוֹבְצָה שָׁם שְׁדֵמָה,

יִקְרַח סַגְרִיר בָּהּ קָרְחָה —

וְאָנֹכִי לֹא אָשׁוּב.

רָאשֵׁי הָרִים שְׁנוּנִים

הַשָּׁמָיְמָה,

עַתָּה יֵלֶא שָׁם הֵלֶךְ,

זֶה הַהֵלֶךְ לֹא אָנִי.

רְחוֹבוֹת הוֹלֲלִים

הָרְסוּ אֶל חַדְרִי

וַיִּשָּׂאוּנִי אִתָּם.