מִתַּחֲנָה אֶל תַּחֲנָה כָבָה

בַּחשֶׁךְ רַכָּבוֹת תָּגַחְנָה,

זִנּוּקֵי שַׁלְהָבָה

עַל פְּנֵי אֶרֶץ נָמָה.

וְנַפְשִׁי לָאָבִיב נִפְעָמָה.

לַיְלָה אַעַט לְעוֹרִי,

שַׂלְמָה כֵהָה

עִם נְקֻדּוֹת בְּהִירוֹת.

יוֹמִי נִצָּב הַרְחֵק מִמּוּלִי,

מַרְאַת מַתֶּכֶת כְּתֻמָּה,

בָּהּ דְּמוּתִי מְעֻוָּה עַד בּוֹשׁ.

וּכְנֹס חָפַצְתִּי כָּל יְלָדַי,

כִּי נַעֲבֹר יַחְדָּו,

וְעַל חֲמוֹרֵי דְמָמָה קְטַנִּים,

מִקְצֵה הַקַּיִץ אֶל קָצֵהוּ.

בְּפִנַּת לַיְלָה לָנוּ שְׁמוּרָה

בְּרֵכַת שַׁיִשׁ שְׁחוֹרָה,

עָלֶיהָ שְׁנֵי בַרְבּוּרִים נִפְסָלוּ —

וְעוֹדָם צְחוֹרִים.