בָּתִים גְּדוֹלִים וְאִלְּמִים —

אוֹתָם אֶשָּׂא לְבַדִּי,

עַתָּה כִי נָסְעוּ אַחַי כֻּלָּם.

בְּאֹפֶל סִמְטוֹת

יָמִים יִתְפּוֹתְתוּ לֹא-שֶׁמֶשׁ,

אֵין אִישׁ בּוֹכֶה אוֹתָם.

אֶתְמוֹל הָיִינוּ יְלָדִים,

אָז מָחֲתָה אִמֵּנוּ זֵעַת הַמִּשְׂחָק

מֵעַל פָּנֵינוּ.

אֵיפֹה-זֶה נַחְבֵּאתֶם,

כָּל סְיָחַי הַקַּלִּים?

נֶחְפָּז סְתָו לָבֹא,

פְּעָמָיו שָׁמַעְתִּי בֵין טַרְפֵי הַשְּׁדֵרָה,

בֹּקֶר וְיִפְקֹד אֶת בֵּיתִי.