מִשּׁוּקֵי נַעֲרוּת נִמְהָרָה
חָתַף אוֹתִי לַיְלָה
אֶל מֶלְתָּחָה שְׁחוֹרָה.
וּלְשׁוּלֵי יְמֵי כְפָר רַכִּים
עוֹד תַּהֲלֹךְ נַעֲרָה שְׁחוֹרָה בִגְלָלִי –
וּכְבָר לְיַעַר סֶרַח-עֶרֶב אָרֹךְ.
אַף אֵלֵינוּ,
הַכְּבֵדִים מִדּוֹר וָדוֹר,
עִתִּים טְלָאִים זְעִירִים בָּאִים,
שְׁחוֹרִים וּלְבָנִים,
וְשָׂמוּ סַנְטֵר חָלָק
בְּכַפֵּינוּ.
אַךְ לָעֶרֶב צָפִים הָלְאָה כָל הָרְחוֹבוֹת.
בִּטְלָאֵינוּ הַזְּעִירִים
מָסְכוּ שֵׁנָה עָבָה עַד פִּיהֶם –
וְלֹא יָבֹאוּ עוֹד.