לַיְלָה יָחִיד זֶה,
גְּנַבְתִּיו מִן הָעוֹלָם.
אֵי-בָזֶה נַחְבֵּאתִי
עִמּוֹ וְעִמָּךְ.
הֲמִית הָעִתִּים
הֵלִיטָה תָמִיד פָּנַיִךְ,
חַיִּים שְׁלֵמִים לֹא רְאִיתִיךְ.
אַל-נָא תְּכַבִּי אֶת הָאוֹר.
מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר
רְאוֹתֵךְ אִוִּיתִי
נֶפֶשׁ אֶל נָפֶשׁ.
בְּכָל דְּרָכַי
רַק אוֹתָךְ הֵן בִּקַּשְׁתִּי,
וְעַתָּה אַף לֹא אֵדַע,
אִם כְּבָר מְצָאתִיךְ.
וּבֹקֶר וְשׁוּב אֶל חַיִּים זָרִים תֵּאָסֵפִי,
שָׁם יְלָדִים יְהַלֵּכוּן,
לִדְתָּם עָלַיִךְ כָּל יוֹם.
לַיְלָה יָחִיד זֶה –
כְּרוּחַ כֵּהֶה לוּ יָכֹל וְיִשֹּׁב
דֶּרֶךְ יָמַי הָאֲטוּמִים
לִפְרֹעַ שְׁכוֹלִי עַד מָה.