פַּעֲמוֹן כֶּסֶף קָטֹן
תּוֹךְ יוֹמִי הַנָּבוּב
מַה-צָּלַלְתְּ לִי!
עַתָּה נִלְקַחַתְּ
אֶל צַהֲלַת הָעוֹלָם –
וְעָצְבִּי גָאָה.
כִּי הִנֵּה נוֹדַע הַדָּבָר:
גַּם אֲנִי הוֹלֵךְ לָמוּת,
אֲנִי מִכַּף רֶגֶל עַד רֹאשׁ.
יִפְקֹד הַמָּוֶת שְׁכֵנַי –
הֵן עַל פִּתְחִי לֹא יִפְסַח.
וְאָז אֶהְיֶה מֵת מְאֹד,
זְמַן רָב.