לֵילֵי סְתָו שְׁחוֹרִים
צָרִים עַל מִשְׁכָּנִי —
אַךְ אֵין אֲנִי בוֹדֵדָה עוֹד.
אִם הָלַכְתָּ מֶנִּי, דּוֹדִי, —
הִנְּךָ שׁוֹכֵן עָרֵב קֶרֶב חַיַּי,
וּמֶה עָנֹג, זְעִיר יְצוּרִים,
תָּשׁוּב תִּהְיֶה לִי.
דַּרְכִּי אַט אֵלַי תָּשׁוּבָה.
כְּמִיהַת גֶּבֶר טְמִירָה
שָׁרֹה תִשְׁרֶה עַל חַיֶּיךָ,
כְּעָבֵי שְׁחוֹר כְּבֵדִים
אַף תִּנְהָגְךָ מֶנִּי.
אַךְ אִם הָלַכְתָּ מֶנִּי, דּוֹדִי,
אֵין אֲנִי בוֹדֵדָה עוֹד. —
וינה, 13.8.1918