אֲנִי בְאֵר,

הֵקֵרָה מֵימֶיהָ וְעָלוּ עַד פִּיהָ.

מֵימַי אֲפֵלִים,

נֶצַח לֹא אוּכַל רְאוֹת אֶל קַרְקָעִי.

כָּל בְּנֵי אָדָם קְרֵבִים וְשׁוֹתִים,

קְרֵבִים וְשׁוֹתִים.

יֵשׁ זוֹרֵק אֶבֶן אֶל תּוֹכִי,

כְּבֵדָה וְרוֹגְשָׁה

תִּצְלֹל בְּמַעֲמַקָּי.

וינה, 20.4.1919