הַשְּׁמָשׁוֹת מַאֲפִילוֹת בַּכְּפָר.
מִמֶּרְחַק הָאֹפֶק
יַגִּיעַ אֵלֵינוּ
זֶמֶר מְמֻשָּׁךְ וְנוּגֶה
וּמַעֲלֶה עַרְבֵי הַיַּלְדוּת.
עַרְבֵי הַקַּיִץ,
שֶׁפָּרְחוּ חִוְרִים וּפוֹשְׁרִים
עַל פָּנֵינוּ
וְהִשִּׁיבוּ רוּחוֹת קַלִּים
אֶל הַנֶּפֶשׁ —
וְלֹא יָדָעְנוּ.
חֲרִיקַת מוֹט חָלוּד
שֶׁל בְּאֵר
בַּשְּׁתִיקָה אָז רָעָדָה,
דְּלִי עֵץ נָקַשׁ
בְּנָפְלוֹ
נְקִישָׁה עֲמוּמָה, שְׁחוֹרָה. —
הַשְּׁמָשׁוֹת מַאֲפִילוֹת בַּכְּפָר.
וינה, 4.10.1919