אֲפֵלַת לֵיל קַיִץ

חוֹבֶקֶת בַּחֲשָׁאִי

שָׂדוֹת מַהְבִּילִים אֵד חָמִים.

בַּעֲגָלָה חוֹרֶקֶת בִּכְבֵדוּת

אֶל הַנֵּכָר אֶסָּעָה,

עֲשַׁן הָעֶגְלוֹן הַמְקַטֵּר

וְרֵיחַ גֶּלְלֵי הַסּוּסִים

יַחֲלִיקוּ עֲרֵבִים אֶת פָּנָי.

דַּרְכֵּנוּ מַחֲוִירָה כִמְעָט

וְאוֹבְדָה תוֹךְ גּוּשׁ הָאֲפֵלָה.

מִמֶּרְחָק נִשְׁלַח אֵלֵינוּ: “אוֹ-הוֹ” מְמֻשָּׁךְ —

הָבָה נָסוּרָה הַצִּדָּה.

בְּלֵיל זֶה הַשָּׁקֵט, הַמַּחְבִּיא,

אֶסַּע אֶל הַנֵּכָר, —

כֹּה אָבִיתִי לִנְסֹעַ

לָנֶצַח.

וינה, 4.10.1919