יוֹם אַחַר יוֹם נִסַּךְ עָלֵינוּ,

פַּכֵּי שֶׁמֶן-מִשְׁחָה;

שְׁלֵוִים עָבַרְנוּ וַנִּפְסַח עַל סַף-עַרְבַּיִם —

אֶל אַרְמוֹן הַלֵּיל הַמְרֻוָּח.

וְלֹא עָיָפְנוּ.

מִדֵּי לַיְלָה הָפְכוּ כָל נִשְׁמוֹת-תֵּבֵל

אַדְמַת אֵלֶם שְׁחוֹרָה —

וַנִּצְהַל אַךְ אָנוּ

וְעוֹלְלִים נִרְחָקִים —

אֲבוּקוֹת מַצְהִיבוֹת בְּרָעַד.

וְעַתָּה כִי נֵצֵא מִפֶּתַח הַשַּׁחַר

וְנַעַל יוֹם-מָחָר לְהָאִיר —

— אוֹיָה! —

הֵן חָפַר אוֹרֵנוּ לְעֵינֵי הַשָּׁמֶשׁ.

רְחוּצִים וְאוֹרִים

אַךְ יוֹנְקִים יִזְחָלוּ

מְלֹא כָל הַיּוֹם.

וְאָנוּ כָבִינוּ לְעֵינֵי הַשָּׁמֶשׁ.

וינה, 4.3.1924