נְבוֹכָה אֶעֲמֹדָה וְלֹא אֵדַע נַפְשִׁי.
בַּמֶּרְחָק יִגְלשׁ צִלְּךָ הַזָּקוּף
בַּעֲצַלְתַּיִם מִן הַגֶּבַע.
מְהֵרָה תַעֲמֹד לְפָנַי
וְתֵרֶא מַחֲרִישׁ
בְּהוֹנוֹת רַגְלַי הַוְּרֻדּוֹת.
לֹא אֵדַע מָה אַגִּידָה לָךְ.
אוֹרֵד עֵינַי אַרְצָה
וּפָנַי יִלְהָבוּ.
אוּלַי אֶלְחַשׁ שְׁכוּרָה:
מָה רָאִיתָ עַל דַּרְכֶּךָ? —
אַךְ כֻּלִּי אֹמַר:
הִנֵּה זֶה בָא!
וּזְבוּב לֹא יְרוֹנֵן
חֶדְוַת נַפְשִׁי הַבְּהִירָה.
וינה, 1925–1917
נוסח נוסף 🔗
נְבוֹכָה אֶעֱמֹדָה
וְלֹא אֵדַע נַפְשִׁי.
צִלְּךָ הַזָּקוּף
גוֹלֵש אִטִּי מִן הַגִּבְעָה.
מְהֵרָה תַעֲמֹד לְפָנַי
וְתֵרֶא מַחֲרִישׁ
בְּהוֹנוֹת רַגְלַי הַוְּרֻדּוֹת.
לֹא אֵדַע מָה אַגִּידָה לָךְ.
אוֹרֵד עֵינִי אַרְצָה
וּפָנַי יִלְהָבוּ.
אוּלַי אֶלְחַשׁ שְׁכוּרָה:
"מָה רָאִיתָ עַל דַּרְכֶּךָ? "
אַךְ כֻּלִּי אֹמַר:
“הִנֵּה זֶה בָא”. —
נְבוֹכָה אֶעֲמֹדָה
וְלֹא אֵדַע נַפְשִׁי.