הַסּוּ. דֹּמּוּ. עִצְמוּ עֵינֵיכֶם.

הִנֵּה הוּא בָא.

לַחַשׁ אֱלֹהִים, מְטַר בְּשׂוֹרוֹת:

הַס, שִׁיר בּוֹקֵעַ מִגַּן הָאוֹרוֹת –

הִנֵה הוּא בָא – עַל כַּנְפֵי הַדּוֹרוֹת,

עֲמֹדוּ, הַבִּיטוּ, דֹּמּוּ.

שׁוּר: צַמָּרוֹת מְאִירוֹת בְּתִפְאֶרֶת –

הִנֵּה הוּא בָא.

הַבִּיטוּ: כּוֹכָבִים הִתְקַשְּׁרוּ בְכֹתֶרֶת

וְרַחַשׁ מַנְגִּינוֹת בַּעֲנַן הָעֹפֶרֶת –

הִנֵה הוּא בָא,

הִנֵה הוּא בָא – עוּרוּ, עוּרוּ,

הִנֵה הוּא בָא – הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ,

מוֹרִיקִים הַשָּׂדוֹת וּמֵרִיעַ כָּל אָחוּ,

הִנֵה הוּא בָא – אוֹי, אַל תָּגוּרוּ,

הִנֵה הוּא בָא –

תִּינוֹקוֹת מִתְנַשְּׁקִים וּפְרָחִים, צִפֳּרִים,

אוֹי, שׁוּר: הִתְלַקְּחוּ הַיַּמִּים, הֶהָרִים –

אוֹי וַאֲבוֹי לִי, הֵידָד, הֶאָח לִי,

מִי לִי פֹה רֵעַ, מִי לִי פֹה אָח לִי,

הֵידָד! אֲבוֹי! הִנֵּה הוּא בָא – –

הִנֵּה הוּא בָא – וַאֲנִי לֹא יָדַעְתִּי,

וַאֲנִי לֹא שָׁמַעְתִּי, וַאֲנִי לֹא יָדַעְתִּי.

הִנֵה הוּא בָא – וַאֲנִי לֹא הִמְתַּנְתִּי,

הוֹי, אֵיךְ אֲתַקֵּן אֶת-מַה שֶּׁפָּגַמְתִּי,

הִנֵּה הוּא בָא עַל חַשְׁרַת עֲנָנָיו,

הוֹי, אֵיךְ אֲקַבֵּל אֶת פָּנָיו,

אֵיךְ אֲדַבֵּר, אֵיכָה אָשִׁירָה,

בִּי נֶאֶטְמָה הַשִּׁירָה וְאֵיכָה אָעִירָה,

אוֹי וַאֲבוֹי לִי – הִנֵּה הוּא בָא,

הִנֵּה הוּא בָא – וַאֲנִי לֹא חִכִּיתִי

אִוִּיתִי, קִוִּיתִי – וְלֹא, לֹא חִכִּיתִי

וְאֵינִי יוֹדֵעַ, אֵיךְ לַעֲמוֹד לְפָנָיו,

הוֹי, אֵיכָה אַבִּיטָה,

הוֹי, אֵיךְ אֶשְׁתַּפֵּךְ בְּפָנָיו?

הוֹי, אֵיךְ אַבִּיטָה – הוּא יָבוֹא וְיַבִּיט,

הוּא יָבוֹא וְיִשְׁאַל – וּמָה אֶעֱשֶׂה אֲנִי,

הוּא יָבוֹא וִידַבֵּר וְיִשְׁאַל לִשְׁמִי

וַאֲנִי עִלֵּג לֵב וְטֻמְאָה בְמוֹ פִי,

אוֹי וַאֲבוֹי לִי, אַלְלַי אוֹי,

הִנֵה הוּא בָא, כְּבָר צִלּוֹ שָׁם לוֹהֵט,

אוֹי לָנוּ עִוְרִים מְאַחֲרֵי כָל מוֹעֵד!

הִנֵּה הוּא בָא וְהַכֹּל נִדְהָמִים, –

אֲבוֹי, מֶה עָשִׂינוּ לְאַחֲרִית הַיָּמִים –

הִנֵּה הוּא בָא, הִנֵּה הוּא בָא,

הָלִיטוּ אֶת עֵינַי, אֶחֱזוּ בִי, אוֹי,

לֹא שִׁיר, לֹא מִלָּה, לֹא שִׂיג וְלֹא שִׂיחַ –

אֲבוֹי לִי, הִנֵּהוּ: הִנֵּה הוּא בָא –

הוּא,

הַמָּשִׁיחַ.