דְּעִיכַת סְתָוִי בִפְרִיחָה הִזְדֶּהָבָה
וּמְאֵרוֹתַי הַקְּדוֹשׁוֹת חוֹלְפוֹת אַט-אָט;
כְּהַיּוֹם הַזֶּה הֲרֵינִי מַכְנִיסֵךְ
אֱלֵי אַרְמוֹן דִּמְיוֹנִי הַנָּדִיב וְהַחוֹלֶה
לִתְשׁוּקָה אֲדֻמָּה, לְסַהַר לִי עוֹלֶה
בְּאֹפֶק-לֵילוֹתַי הַטּוֹמֵעַ.
הִנְנִי חוֹזֵר עַל וִדּוּיִי הַמְשַׁוֵּעַ:
רֵיחַ בְּשָׂרֵךְ לִי גוֹרָלִי עֲלֵי-תֵבֵל;
וּמִיתָתִי זֹאת לֹא תַעֲזִיב אוֹתִי
מֵרְשׁוּת מָתְנַיִךְ וֵאלֹהַיִךְ הַנּוֹרָא,
שֶׁצֻּוָּה עָלַי יַחַד עִם מַתַּן הַתּוֹרָה
אֶל תּוֹךְ דָּמִי הַקּוֹדֵחַ.
אַךְ כְּבוֹד זְכוּרִי הָרוֹדֵף-הַבּוֹרֵחַ,
שֶׂכְוִיּוּת הַגֶּבֶר הֶעָרִיץ-הַנִּכְנָע,
לֹא יְשַׁקֵּר עוֹד וְלֹא יִתְעַקֵּשׁ;
וּבִמְקוֹם הַנַּאֲוָה הַנְּצוּרָה, הַיָּפָה
כֵּן-כֵּן יֵאָמֵר לָךְ חֶרֶשׁ, בְּלִי שָׂפָה,
וְיָבוֹא-נָא הַבָּא עַל שְׁנֵינוּ.
הִנְנִי פוֹתֵק אֶת בִּרְכַּת-תַּאֲוֹתֵינוּ
אֶל תְּהוֹם-אֱלֹהֵינוּ הַשְּׁקֵטָה, הַנִּצְחִית,
שָׁם נָשׁוּט אַט-אָט, בְּלִי זֶרֶם וָקוֹל
עַל גַּלֵּי הָאֶפֶס הַטְּהוֹרִים, הַמְּשִׁיחִים,
בְּלִי אֵימַת-מָוֶת וּסְעָרוֹת מַדְלִיחִים,
בְּמַגְנוֹן אוֹר וְחֹם וְלָנֶצַח.