אֲדוֹרְשֶׁכָה וְכַשַּׁחַר נָכוֹן לְאוֹרְתּוֹם הוֹפַעְתָּה לִי
(מגילת ההודיות ד, 6)
נֵר הַחֶרֶס, אוֹר הַנֵּר.
גְּוִיל וָקֶסֶת, עֵט סוֹפֵר.
חִוָּרוֹן שֶל גַּב יָדִי.
עֶלֶט לַילָה עִמָּדִי.
אָהֳלֵי אַחַי בִּשְׁנָת,
תַּמּוּ מְלֶאכֶת וּמִשְׁפָּט.
תַּם הַּסֶּרֶךְ שֶׁל יוֹמָם,
חֹק הַיַּחַד כִּי הֻשְׁלָם.
אֲדוֹרְשֶׁךָ, אוֹר־שֶׁל־תֹּם,
כִּי נַפְשִׁי בְּאֵין־מְתֹם,
אִי־מָנוֹחַ מִתְעַטְּפָה –
וְכַשַּׁחַר לִי הוֹפַע.