הָיָה שָׁם זָקֵן אֶחָד, וִיהוּדָה בֶּן-גְּדִידָא שְׁמוֹ
(ת' בבלי, קידושין סו, א)
בְּשׁוּב יַנַּאי מִכַּלְקִיס,
כּוֹבֵשׁ שִׁשִּׁים עָרִים —
עָרַךְ מִשְׁתֵּה-הַמֶּלֶךְ,
קָרָא גְדוֹלֵי שָׂרִים,
קָרָא חַכְמֵי הַפֵּשֶׁר
וּבָאוּ הַקְּרוּאִים.
וּבַמִּשְׁתֶּה — הַמֶּלֶךְ
לַעֲבָדָיו אָמַר:
"הַמַּלּוּחִים הַגִּישׁוּ,
לְזֵכֶר עִשְׂבֵי-בָּר,
שֶׁאֲבוֹתַי אָכָלוּ
עֵת אֲסָפָם מִדְבָּר".
הִקְרִיבוּ צֶמַח-עֹנִי
עַל שֻׁלְחֲנוֹת זָהָב.
וַיָּקָם בֶּן-גְּדִידָא
וְכֹה אָמַר הַשָּׂב —
שָׁמַע דְּבָרוֹ הַמֶּלֶךְ,
קְרוּאִים בְּקֶשֶׁב-רַב:
"הַמַּלּוּחִים אָכַלְנוּ
עִם אָבִיךָ חַשְׁמוֹנַאי —
הֲלֹא קָרֵב הַחֶסֶד,
יוֹמוֹ שֶׁל בֶּן-יִשַּׁי.
דָּמִים מָלְאוּ יָדֶיךָ
וְחֵיל זָרִים, יַנַּאי.
כֹּהֵן-גָּדוֹל וָמֶלֶךְ,
אֶחָד — וְאֵין לוֹ אָח.
מַלְכוּת לְךָ וָכֶתֶר —
הַכְּהֻנָּה הַנַּח.
נָאֶה לָבוֹא בַּקֹּדֶשׁ
לְבֶן-צָדוֹק — לֹא לָךְ!"
נִצָּב מוֹרֵה-הַצֶּדֶק
מוּל מֶלֶךְ וְכֹהֵן.
כְּפִיר-חָרוֹן הַמֶּלֶךְ
קָם וַיִּזְעַק: “רָמְסֵם!”
וַיִּבָּדְלוּ בְּזַעַם
וּבַיָּמִים הָהֵם.