וְכַאֲשֶׁר מַלְכוּתוֹ (שֶׁל הוֹרְדוֹס) נָכוֹנָה בְּיָדוֹ,
נִזְכַּר בָּאִישׁ מְנַחֵם
(יוסף בן-מתתיהו: קדמוניות טו, י, ה)
"אֶת הָאִסִּי — אֶת מְנַחֵם — אֵַלי הָבִיאוּ,
שֶׁהַבְּרִיּוֹת עָלָיו אוֹמְרִים נָבִיא הוּא".
מִשַּׁעַר-אִסִּיִּים, בּוֹאֲכָה יָם-הַמֶּלַח,
מֵהַסֻּכּוֹת הוּבָא אַרְמוֹן הַמֶּלֶךְ.
"יָמִים מֵאָז…עָבַרְתִּי עַל פָּנֶיךָ נַעַר,
דָּבָר גָּלִיתָ לִי בִּמְבוֹא הַשַּׁעַר:
'עָתִיד אַתָּה עַל יְרוּשְׁלֵם לִמְלֹךְ בְּאשֶׁר —
וְיִצְרֵי-לֵב רָעִים יַטּוּךָ חשֶׁךְ.
כִּנְטוֹת חַיֶּיךָ אֶל קִצָּם — וְכִי נוֹאַלְתָּ —
הָאֱלֹהִים יִפְקֹד אֲשֶׁר עִוַּלְתָּ!'.
מַה, מְנַחֵם, שְׁנוֹתַי עַל כֵּס-מַלְכוּת נוֹעָדוּ?
אִם רַב וְאִם מְעַט לְךָ הֻגָּדוּ —
אַתָּה, שֶׁמֵּרֵאשִׁית אַחְרִית אֱמֶת חָזִיתָ,
אֱמֹר בִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ שֶׁרָאִיתָ.
הָאֵל לְךָ נָתַן הַנִּסְתָּרוֹת לָדַעַת,
אָרְחוֹ וּמוּסָרוֹ בִּקַּשְׁתָּ טַעַת —
אֵיטִיב עִמְּךָ וְעִם עֲדַת אִסִּים אַחֶיךָ.
בְּרֹב שָׁלוֹם לַשַּׁעַר אֲשַׁלְּחֶךָ".
לְמַעֲנֶה צִפָּה הַמֶּלֶךְ — כֵּן סָבַר לוֹ —
אַךְ מְנַחֵם הֶחֱשָׁה וְלֹא דָבָר לוֹ.
שְׁנוֹת מַלְכוּתוֹ מָנָה בְּפִיהוּ הוֹרְדוּס: "עֶשֶׂר,
עֶשְׂרִים, שְׁלשִׁים…שְׁלשִׁים? הֲזֶה הַפֵּשֶׁר?"
אַךְ מְנַחֵם הֶחֱרִישׁ צֵאתוֹ אֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ
אֶל שַׁעַר-אִסִּיִּים בּוֹאֲכָה יָם-הַמֶּלַח.