ליוֹבל דגניה
בִּמְחוֹז יְרֵחוֹ נִמְצָא וֶרֶד מִמִּין הַקּוֹצִים הַנִּקְרָא
וֶרֶד-יְרֵחוֹ. וּדְבַר-פֶּלֶא לוֹ, אַף שֶׁנִּתְיַבֵּשׁ כַּמָּה
שָׁנִים וְיַנִּיחוּ אוֹתוֹ בְּמַיִם — יִפְרַח וְיִתְרַחֵב
(ר' יהוסף שווארץ: תבואות הארץ, שצט)
עַל אַדְמַת הָעֲרָבָה
צֶמַח בַּמִּדְבָּר נָטוּעַ —
פֶּרַח-וֶרֶד לְבַנְבַּן,
נֶטַע-שׁוֹשַׁנִּים שָׁכוּחַ.
שִׂיחַ וֶרֶד-יְרִיחוֹ
בָּעֶרְיָה הִשִּׁיר עָלֵהוּ,
כְּכַדּוּר צָנַף בַּדָּיו —
בַּד אָחוּז בְּבַד רֵעֵהוּ.
הֵלֶךְ בַּיְשִׁימוֹן יַפְטִיר:
"צִיץ לֹא תֹּאַר וְנִיחוֹחַ,
וֶרֶד בַּצִּיָּה קָמַל,
שׁוֹשַׁנָּה הָיְתָה לְחוֹחַ".
שׁוּר לְוֶרֶד-יְרִיחוֹ!
לָמֶד-וָו יוֹבְלוֹת יָנוּחַ.
רוּחַ-עֲרָבָה תֵּעוֹר,
בַּגִּבְעוֹל תַּכֶּה הָרוּחַ.
מַעְלָה עֲנָפָיו יִשְׁלַח,
וְצִיצֵי בַּדָּיו יִפְרָחוּ.
עַל יַרְדֵּן וּמֵי כִּנְרוֹת
פֶּרַח-אֲגַמִּים וָאָחוּ.