בְּאַלֶנְבִּי שֶׁבֵּין הַשֶּׁמֶשׁ לַחַשְׁמָל
גַּם חֶנְוָנִים זְקֵנִים יוֹצְאִים
מִתּוֹךְ גְּלִילֵי־הַבַּד, לִנְשֹׁם
רוּחַ סִמְטָאוֹת צְלוּלָה.
אָדָם הַמְּחַפֵּשׂ חֻלְצָה לְטַעֲמוֹ
רוֹאֶה פִּתְאֹם בִּרְאִי־הַיָּם אֶת עֵרוֹמוֹ,
נוֹשֵׁם אֶת יַחֲמַת־הוֹרָיו, כְּמוֹ אֵטוּן עָדִין
שֶׁצִּיּוּרָיו דָּהוּ, בַּחֲדָרִים
גְּבוֹהֵי תִּקְרָה וְחַלּוֹנוֹת.
אָדָם הַמְבַקֵּשׁ חֻלְצָה לְטַעֲמוׂ
עוׂמֵד לוׂ וְחוׂשֵׁב אִם יְשַׁנֶּה אֶת טַעֲמוׂ,
וּלְפֶתַע הוּא מוׂצֵא עַצְמוׂ בְּתוׂךְ סִמְטָה שֶׁל חוׂל
סְגוּרָה בֵּין בַּרְזִלֵּי־גְדֵרוׂת, כְּמוׂ מִטָּתוׂ
בַּחֲדָרִים גְּבוׂהֵי תִקְרָה וְחַלּוׂנוׂת.
בְּשֶׁבַע הֵם סוֹגְרִים. אָדָם חַיָּב
לִמְצֹא אֶת טָעֲמוׂ. שֶׁאִם לֹא כֵן
יָקוּמוּ מִן הַחוֹל שְׁטוּף־הַיָּרֵחַ שֶׁלְּחוֹף הַיָּם
זַבָּנִיּוֹת זְקוּפוֹת־צַוָּאר, כְּמוֹ בַּתְּמוּנוֹת
שֶׁעַל קִירוֹת הַחֲדָרִים גְּבוֹהֵי הַחַלּוֹנוֹת
וְהֵן תַּלְבֵּשְׁנָה לוֹ, לְנֶחָמַת הוֹרָיו,
חֻלְצָה שֶׁל תַּחֲרָה שְׁחוֹרָה
שֶׁאֲרָגוּהָ מִשְּׂעָרָן.