אֲנִי אֶהְיֶה לַעֲיֵפָה

רָפָה, לַעֲיֵפָה יָפָה

כְּמוֹ אֲגָם כָּחֹל וְרֵיק

בְּמַחֲזֶה־שָׁרָב.

וְהַנָּשִׁים הָרְחוּצוֹת, אֲשֶׁר

פָּשְׁטוּ אֶת בִּגְדֵיהֶן אֵלַי,

עוֹדָן עַל גָּדָתִי. עוֹדָן.

יָמִים רַבִּים כָּל כָּךְ חִכּוּ

לִרְאוֹת אֶת שְׂעָרָן בַּמַּיִם,

עַד שֶׁמְּטַפְּסִים לָפְתוּ אֶת יַרְכֵיהֶן,

טִפְּסוּ וְנֶאֶחְזוּ עַד שֶׁכִּסּוּ

אֶת עֶרְיוֹתָן הָרוֹטְטוֹת בָּרוּחַ.

וְרוּחַ לֹא תָּקוּם בֵּין יַרְכֵיהֶן

וּבין הַצֶּמַח הַאוֹנֵן. רַק יָד

מְעֻדָּנָה, יַד־חֶסֶד נְבוֹנָה

תִּגַּע וְתֶאֱרֹג אוֹתָנוּ בְּמַרְבָד

לָנוּחַ בְּחַדְרֵי־צְלָלִים.

לֹא נְרֻפַּד בְּתַפּוּחִים, לֹא נֵרָקֵם בִּגְדֵי־לָבָן,

רַק הַשֵּׂעָר, זֶה הַשֵּׂעָר

שֶׁגַּעַשׁ לֹא־מוּבָן הֵטִיל בְּשִׁפּוּלֵי גּוּפֵינוּ,

יִהְיֶה כָּחֹל בֵּינֵינוּ, מְגֻדָּל,

כִּלְשׁוֹנוֹת שֶׁנִּנְשְׁכוּ.