עַל בּוֹר הַמַּיִם בֶּחָצֵר אֲשֶׁר בְּשַׁעֲרֵי־

חֶסֶד סָבָתִי הָיְתָה

אוֹמֶרֶת, יְהוּדִי

אַתָּה, נֶכְדִי, וּמַשְׁגִּיחִים בְּךָ.

סָבָתִי הָיְתָה הוֹלֶכֶת בְּחוּצוֹת יְרוּשָׁלַיִם,

שְׁטוּפָה בְּהַכְנָסַת כַּלָּה, הָיְתָה עוֹלָה

בַּמַּעֲלוֹת, אוֹחֶזֶת בְּקַרְנֵי־הַחֹם

אֲשֶׁר חָזְרוּ אֵלֶיהָ מִקִּירוֹת־הָאֶבֶן,

חוֹנָה עַל פִּי בּוֹרוֹת הַמַּיִם.

וַאֲנִי יָשַׁבְתִּי בְּמֶרְחָץ שֶׁל אֳרָנִים,

מוֹנֶה מִסְפָּר לַשְּׂעָרוֹת,

מֵרֶגֶל וְעַד רֹאשׁ מוֹנֶה לַשְּׂעָרוֹת.

בְּפֶה מָלֵא שֵׂעָר הָיִיתִי בָּא אֶל הַבּוֹרוֹת,

מַבִּיט בַּבָּבוּאָה שֶׁלִּי שֶׁבְּשִׁכְבַת הַמַּיִם.

בַּיּוֹם הַהוּא, שֶׁבּוֹ אָרְאֶה אֲשֶׁר אָרְאֶה,

לָדַעַת אֶת פָּנַי, אֶסְגֹר אֶת שְׁתֵּי עֵינַי,

אֲבָל אֵינֶנִּי מְבַקֵּשׁ לִי זְכוּת־אָבוֹת, אֲנִי אֹמַר,

בְּפֶה מָלֵא שֵׂעָר.

אָחִינוּ יַעֲקֹב, אוּלַי יַגִּידוּ לִי, אָחִינוּ יַעֲקֹב,

הַזְּכוּת הִנָּה שֶׁלְּךָ, אָחִינוּ יַעֲקֹב:

שֶׁגּוֹלַלְתָּ אֲבָנִים מִפִּי בּוֹרוֹת הַמַּיִם.