קוֹצֵי הַקַּיִץ – צַלְיָנִים

שֶׁלֹּא הִגִּיעוּ אֶל אֵלָם.

בַּאֲזֹל הַמַּיִם מִן הַנְּחָלִים הֵם בָּאוּ

לְלַוּוֹת אוֹתוֹ אֶל מְחוֹזוֹת מוֹתוֹ. רַק לְשֵׁם כָּךְ

עָשׂוּ אֶת כָּל הַדֶּרֶךְ הַקָּשָׁה בָּאָרֶץ הַיְּבֵשָׁה,

רָאוּ בְּמוֹת הָעֲשָׂבִים, רָאוּ אֶת נְשֵׁיהֶם

בּוֹכוֹת וּמְשַׁוְּעוֹת לַמַּיִם בַּנְּחָלִים הַחֲרֵבִים.

לוּ יָדְעוּ שֶׁהַנָּשִׁים, הַמְּבַכּוֹת אוֹתוׂ,

זוֹקְפוֹת בְּמֵימֵיהֶן אֶת אֲבָרָיו הָעֲלוּפִים,

לֹא הָיוּ יוֹצְאִים לַדֶּרֶךְ מֵאַרְצוֹת־הַדֶּשֶׁא.

מִישֶׁהוּ שִׁקֵּר לָהֶם. אוּלַי הַכֹּהֲנִים.

מִדֵּי־עֶרֶב הֵם הָיוּ קוֹרְאִים לָהֶם מִן הַסְּפָרִים

עַל דְּבַר הָאֵל שֶׁתַּם לִגְווֹעַ, הַנִּכְמָר לְחֶמְלָתָם,

כַּמֵּהַּ לְסִמָּן שֶׁל חֶסֶד עַל מִצְחוֹ, לְיַד

שֶׁתַּעֲצֹם אֶת עַפְעַפָּיו בַּחֲנִינָה.

דָּבָר לֹא נֶאֱמַר לָהֶם עַל הַנָּשִׁים.

אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא קָרְאוּ לָהֶם מִן הַסְּפָרִים הַנְּכוֹנִים.