יוֹשֵׁב לוֹ יְהוּדִי עַל הַסַּפְסָל שֶׁבַּשְׁדֵרָה,
יְהוּדִי אֲפֹר־פָּנִים, וַחֲלִיפָה לוֹ אֲפֹרָה,
עֵינַיִם לוֹ מְרֻבָּעוֹת, כְּמוֹ אֲרֻבּוֹת.
הֵן נְתוּנוֹת בַּחַלּוֹנוֹת הַנִּקְרָעִים מִן הַבָּתִּים
כְּמוֹ גַּעְגּוּעִים, כְּמוֹ רִבּוּעֵי־גַּעְגּוּעִים,
אֶפְשָׁר קִרְעֵי־גַּעְגּוּעִים, וּמַעֲלוֹת עָשָׁן:
עָנָן עָשָׁן אָפֹר שֶׁל חֹרֶף לֹא־גָמוּר,
עָשָׁן לָבָן שֶׁל חֹרֶף־חֲרִיצִים־בַּשֶּׁלֶג.
יְהוּדִי, אוֹמְרִים לוֹ, הֶעָשָׁן שֶׁלְּךָ
מַעֲכִיר אֶת הַשָּׁמַיִם וּמַקְדִּיר אֶת הָאֲוִיר –
וְהוּא בּוֹלֵעַ כָּל הַזְּמַן פִּרְחֵי שִׁטִּים צְהַבְהָבִים
פִּרְחֵי שִׁטִּים מְהַבְהֲבִים.
מִישֶׁהוּ צָרִיךְ הָיָה לִשְׁאֹל אוֹתוֹ,
אִם הוּא חוֹשֵׁב שֶׁהוּא כִּבְשָׁן,
לִשְׁאֹל אוֹתוֹ עַל כִּבְשָׁנִים: מַה
הֵם אוֹמְרִים לוֹ, מֵאֵיזֶה צַד הֵם
בּוֹעֲרִים לוֹ.
אוּלַי מוּטָב הָיָה לִזְרֹק אוֹתוֹ לַיָּם:
אִם גַּם הַמַּיִם הָרַבִּים לֹא יְכַבּוּ אוֹתוֹ
אֶפְשָׁר שֶׁזּוֹ הָאַהֲבָה, שֶׁהִיא
קָשָׁה מִמָּוֶת.