יוֹשֵׁב לוֹ יְהוּדִי עַל הַסַּפְסָל שֶׁבַּשְׁדֵרָה,

יְהוּדִי אֲפֹר־פָּנִים, וַחֲלִיפָה לוֹ אֲפֹרָה,

עֵינַיִם לוֹ מְרֻבָּעוֹת, כְּמוֹ אֲרֻבּוֹת.

הֵן נְתוּנוֹת בַּחַלּוֹנוֹת הַנִּקְרָעִים מִן הַבָּתִּים

כְּמוֹ גַּעְגּוּעִים, כְּמוֹ רִבּוּעֵי־גַּעְגּוּעִים,

אֶפְשָׁר קִרְעֵי־גַּעְגּוּעִים, וּמַעֲלוֹת עָשָׁן:

עָנָן עָשָׁן אָפֹר שֶׁל חֹרֶף לֹא־גָמוּר,

עָשָׁן לָבָן שֶׁל חֹרֶף־חֲרִיצִים־בַּשֶּׁלֶג.

יְהוּדִי, אוֹמְרִים לוֹ, הֶעָשָׁן שֶׁלְּךָ

מַעֲכִיר אֶת הַשָּׁמַיִם וּמַקְדִּיר אֶת הָאֲוִיר –

וְהוּא בּוֹלֵעַ כָּל הַזְּמַן פִּרְחֵי שִׁטִּים צְהַבְהָבִים

פִּרְחֵי שִׁטִּים מְהַבְהֲבִים.

מִישֶׁהוּ צָרִיךְ הָיָה לִשְׁאֹל אוֹתוֹ,

אִם הוּא חוֹשֵׁב שֶׁהוּא כִּבְשָׁן,

לִשְׁאֹל אוֹתוֹ עַל כִּבְשָׁנִים: מַה

הֵם אוֹמְרִים לוֹ, מֵאֵיזֶה צַד הֵם

בּוֹעֲרִים לוֹ.

אוּלַי מוּטָב הָיָה לִזְרֹק אוֹתוֹ לַיָּם:

אִם גַּם הַמַּיִם הָרַבִּים לֹא יְכַבּוּ אוֹתוֹ

אֶפְשָׁר שֶׁזּוֹ הָאַהֲבָה, שֶׁהִיא

קָשָׁה מִמָּוֶת.